שאלה

שלום רב, אני באמצע שנות העשרים לחיי, ואני די "חולה" נקיון. הבית אצלי בד"כ נקי.אבל כאשר באים אלי חברים ומכרים, (ואח"כ קצת מתלכלך ואז אני צריך לנקות את הבית) אני לא מרגיש כעס על אף אחד, אלא תחושה מעיקה כזו שמלווה אותי שאני צריך לנקות את הבית אחרי הימצאות של אנשים בו.. ושכל פעם זה אותו סיפורוהעניין הזה מציק לי.. כאשר הבית נקי אני הרבה יותר שלו ורגוע. אמנם הנקיון עושה לי טוב, אבל אני לא רוצה שתלווה אותי כל פעם תחושה מציקה כזו עד הרגע שבו אני מנקה את הבית. אני לא כועס על שום דבר וטוב לי עם הנקיון אבל מלווה אותי התחושה המרגיזה הזו עד הרגע שבו הבית "חוזר להיות נקי".מה ניתן לעשות? אשמח לתשובה.

שלום יאיר, לפי תיאוריך, מדובר במקרה קל יחסית של הפרעה כפייתית (OCD) מלווה בצורך עז לשלוט בעניינים שאולי גם מקשה עליך ביחסים בין-אישיים או בלימודים/עבודה בנוסף לענייני הניקיון שתיארת. התחושה הטובה שהבית הנקי והמסודר גורמת לך אינה בעייתית, אך הטורדנות מכך שהוא אינו מסודר ונקי תוך כדי האירוח עלולה להחמיר עד כדי הימנעות מלארח וכד'. המלצתי, בשלב ראשון, היא לקרוא בעיון ולהשתמש בספר מצוין הכתוב כמדריך לעזרה עצמית, "די לאובססיה" של עדנה פואה ורייד וילסון בהוצאת "מודן" ולראות אם אתה מצליח לטפל בעצמך בעניינים אלה. אם לא, נסה לפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בתופעה. תרופות ממשפחת SSRI המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח יעילות אף הן לטיפול בתופעה, אך אם היא אינה חמורה כדאי להשאירן כמוצא אחרון. כמובן, שכל זה לא בא להחליף אבחון ע"י איש מקצוע פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com