פגיע עצמית

כבר חצי שנה אני פוגעת בעצמי ולאחרונה (לפני ארבעה ימים) המצב שלי החמיר. הכול היה כרגיל ורציתי לעשות 3 שריטות אבל אז...זה לא היה כבר 3 שריטות זה היה יותר ולא יכולתי לעצור פשוט הרגשה של עצב שכאילו אני שוקעת לתוך חור שחור ואני לא יכולה לצאת ממנו.ההרגשה שאני מנותקת מהמציאות ולא נמצאת כאן יותר ובכך אני לא יכולה לשלוט בשריטות שאני עושה.אני שומעת לכל הדברים שמתרחשים מסביבי אבל אני לא מקשיבה כעט אני לא מרגישה דבר.אני כבר לא מרגישה כאב מהשריטות כלום... כל יום אני קמה ומרגישה פחד ופאניקה ולא יודעת ממה זה אבל ההרגשה הזאת בלתי נסבלת ...ואני יודעת שאם אני יעשה חתכים אני לא יעצור כבר (בפעמים הקודמים התקשרתי לפסיכולוג והוא הרגיעה אותי-אבל הוא גם בן אדם ואני לא יכולה להתקשר עליו כל הזמן)אני נמצאת בשירות צבאי וכשסגרתי שבת למזלי היתה לידי חברה שעברתי איתה זמן.והיו לי מחשבות שונות שאני לא מסוגלת לחזור לתפקד כרגיל כי אני תמיד חושבת על הסכין וחתכים ולא נמצאת בעולם הזה ועבר עליי מחשבות שלו היתי יכולה להיות לכמה זמן במקום בו יכולתי להתמקד בשיקום שלי והשגחה כי אני מבינה שלבד אני לא יצא מזה.וכשדיברתי עם פסיכולוג הוא גם רצה בעצמו להציע לי אשפוז מרצון.מצד אחד אני יודעת שאני צריכה עזרה מסוג זה ושאני לא יכולה תמיד להיפגש עם פסיכולוג צבאי אבל מצד שני אני שומעת קול שאומר אלונה את לא הולכת לשם!אני ממש מתלבטת ולא יודעת ממש לאן אני הולכת.היתי מאוד שמחה לקבל יעוץ בקשר לאשפוז ואם כדאי ללכת לשם ומה עושים שם בדיוק? תודה

שלום אלונה, במסגרת הטיפולים הנפשיים שיש לצבא להציע אשפוז הוא אכן אופציה סבירה לבעיה שאת מתארת. עיקר תרומתו באספקת מסגרת וגבולות מבחוץ במקום הגבולות של עצמך שהם רופפים ואת מנסה לבדוק אותם, בין היתר, ע"י החתכים שאת עושה לעצמך. כשתשחררי מהצבא הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול התנהגותי-דיאלקטי (DBT), שהוכח כיעיל בבעיות מסוג זה. כשאת מתאשפזת בדקי גם את האופציה של אשפוז יום. אולי הוא יספיק בתור מסגרת וזה אשפוז הרבה פחות מעיק ומגביל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com