שאלה

גידי שלום, אודה על עצתך. אני בן 31 בקרוב, בעל תואר שני אבל שלושה וחצי חודשים לא עובד וגר בבית הוריי. המצב לא קל: אין לי בעיר אפילו חבר אחד, אין לי בת זוג ולא כסף. הפסקתי טיפול פסיכולוגי מכיוון שהמימון שנועד לו יוצא על תרופות שאני לוקח, פגישות עם פסיכאטרים, מוסך וכו'. ככל הנראה יש לי הפרעת חרדה חברתית ואני סובל גם מהערכה עצמית נמוכה (שני אלה מקשים במציאת עבודה), ככל הנראה הפרעת קשב וריכוז (כרגע עובר אבחון),אובחנתי כסובל מ - OCD ומקשיים אחרים. אני יכול להסתדר בלי בת זוג ולבטח אכיר אנשים ואתגבר על החרדה וגם על ה - OCD... אני פונה אליך בעניין התחושות שיש לי בשל המגורים בבית ההורים...אני חש שאני מאבד את שפיותי, אני כבר לא מסוגל לחיות בבית...היום למשל, אבי אמר משהו ועוד לפני שסיים התפרצתי, עזבתי את הבית, שברתי חלון ונלקחתי לחדר מיון בשל חתך עמוק...אבי טען לאחר מכן שלא הבנתי את כוונתו ואולי כדאי לקבל זאת...יכול להיות שהאימפולסיביות קשורה גם בהפסקת התרופות (רספירדל וציפרלקס)... שאלתי היא כזו: האם זה "נורמלי" שבחור החי בבית הוריו יחוש תחושות כל כך קשות עד כדי כך שלא מסוגל להחליף איתם מילה, לראות אותם, תחושה של חבל סביב הצוואר וחוסר יכולת לתפקד וש"אני מתפרק" או שמא יש לי בעיה יותר עמוקה שבגינה אני חש כך וכדאי לפתור את זה? אני נזכר שבתקופה שחייתי באזור אחר בארץ הייתי מגיע פעם בחודש וחצי לביקור ואחרי יום בבית לא יכולתי עוד והייתי "בורח"...אגב, אח שלי חי עד גיל 27 בבית ההורים ולא חש כמוני, אולי כי היו לו חיי חברה ובת זוג ולימודי מאסטר קשים.. בקצרה, תחושותיי "נומליות" או שבעצם לא כל כך...? בתודה מראש על עזרתך. נ.ב. קראתי את המאמר שלך בנושא.

שלום טל, מגורים בבית ההורים בגיל מבוגר יחסית כרוכים ביחסים קשים מאוד שאכן מגבילים מאוד את עצמאותו של הבן או הבת. זאת הן כאשר מדובר באנשים בריאים יחסית והן כאשר מדובר באנשים הסובלים מקשיים נפשיים כאלו או אחרים. גם באוכלוסייה של פסיכופתולוגיה קשה, כמו סכיזופרניה, המחקרים מצביעים באופן עקבי על כך שחולים שחוזרים לבית ההורים בין האשפוזים נזדקקים לאשפוז הרבה יותר מהר מאשר חולים המתגוררים מחוץ לבית ההורים. מדובר בסביבה יוצרת ומחזקת פתולוגיה שיש לה משמעות שונה בין הצאצאים. לאחיך יש בוודאי יחסים שונים לגמרי עם ההורים, אם כי גם לו לא היה מזיק לעזוב את בית ההורים. בסיכומו של דבר, לדעתי, האימפולסיביות שלך יכולה להיות קשורה להפסקת הטיפול התרופתי, אך אנשים אחרים, רחוק מבית ההורים, היו פחות מרגיזים אותך ואילו אתה לא היית מאבד את הגבולות כל כך בקלות לידם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com