אין לי איך לצאת מזה :(

שלום אני בטיפול כבר כמעט שנה ולאחרונה מצבי הנפשי התדרדר בצורה קשה. אני לא יוצא מהבית וניתקתי קשר עם כל מי שאני מכיר. הקשר היחיד שלי זה עם המטפלת (אומנם אני גר בבית אצל ההורים, אבל אני לבד) ואני התאהבתי בה כמו שבחיים לא התאהבתי... אני חושב עליה כל הזמן, כל ה ז מ ן ! וחי מפגישה לפגישה. מפנטז עליה המון ולפעמים אני חוזר מפגישה איתה וישר רץ לחדר ל- (אתה יודע) אני חושב שהיא הבחורה הכי יפה בעולם וחושב שאני מתחיל להשתגע. זה מעלה רגשות קנאה קשים, אם זה כלפי מטופלים אחרים או כלפי גברים בכלל. זה מוזר, אני חושב עליה עם גברים אחרים ונשים, זה משתלב לי בפנטזיות ומחרמן אותי ממש. אך אחרי שאני גומר, אני חושב על מה פינטזתי ומקנא ונאכל. אני כמעט שלא חושב עליה איתי, ואם כן אז זה מוריד לי את ההנאה כי אני כל הזמן מנסה להשלים עם העובדה שלא יתפתח שומדבר איתה מעבר לטיפול. יש לי בעיות דימוי עצמי קשות, ואני מתרגש כל פעם שאני הולך אליה. אני עומד שעה מול המראה כדי לנתח איך אני נראה, ותמיד תמיד מתאכזב. היא נותנת לי מחמאות בקשר לאיך שאני נראה, ואני לא מצליח לקבל אותם. לא מצליח לקבל מחמאות מאף אחד אבל זה כבר משהו אחר... אמרתי לה שאני מאוהב בה (כבר כמה פעמים) ואני נאכל ואני לא זוכר את הדברים שהיא אמרה לי, זה משתנה מפעם לפעם. אני לא זוכר כי אני לא מצליח להתרכז יותר במה שהיא אומרת, וזה בטח תוקע דברים. אני לא מצליח להתרכז יותר בכלום, ואני בנאדם שמאד אוהב או מאד אהב ללמוד ולהתעניין בהרבה דברים. עכשיו בנוסף לזה שאני נורא בודד, גם את זה אין לי. היא הבנאדם היחיד בחיי ואני תלוי בקשר איתה. רע לי בחיים כלכך, וזה מתבטא בבכי אצלה בקליניקה, אני מתבייש להראות ככה מול האישה שאני אוהב. אני לא מצליח לחבר משפט אחד בראש, ואני מרגיש שזה תוקע הטיפול. אני נחבט בין אהבה אליה להשלמה עם זה שאין סיכוי איתה, גם בגלל המקצוע וגם בגלל שאני כלכך רואה שאני לא ראוי לה, שאין סיכוי שהיא תתאהב בי אחרי שהיא רואה מי אני כמה אני חלש, וכמה אני מסכן. אני נחבט בין המחשבות ללעזוב את הטיפול בכוח, כי אני סובל מזה ובין זה שאני לא יכול בלעדיה כי רק איתה אני מדבר בעולם הזה. הטיפול לא מתקדם ואני סובל מהטיפול מאד... אבל סובל מהחיים מאד... מה עדיף? אני מפחד להשתגע... היא לא תתן לי לעזוב בקלות, ואם בסוף היא תתן לי זה ירגיש כויתור עליי. בבקשה, אני לא יכול יותר אני כלכך רוצה להפסיק לסבול, הדבר היחיד שמרדים אותי בלילה זה לתכנן איך אני הולך למות, אולי זה יציל אותי? כי האופי שלי הוא זה שמקשה עליי, אני גרמני לעצמי...

שלום שסק, התאהבות בין מטפל למטופל היא תופעה שכיחה, אם כי יותר בין מטופלת למטפל מאשר בין מטופל למטפלת. כמובן שהדבר המתבקש הוא ללבן את הנושא קודם כל עם המטפלת עצמה. יש חשיבות רבה לעיבוד היחסים ולדיבור עליהם הן מבחינת היחסים עצמם והן כמדיום שדרכו מתבטאים יחסים שלך עם בנות המין השני. אמנם אתה כותב שסיפרת למטפלת שאתה מאוהב בה, אך אני תוהה אם היא מודעת לאינטנסיביות של התופעה. כאן בפורום יש לנו ניסיון חיובי מאוד עם הדפסת הפנייה לפורום והצגתה בפני המטפל, אם בתוך הפגישה הטיפולית ואם בין הפגישות כדי להימנע ממבוכה שעשויה להיגרם למטופל בזמן הקריאה. מה דעתך לנסות זאת? מעבר לכך, נשמע שאתה נמצא בדיכאון והייתי ממליץ לך בחום לשקול יחד עם פסיכיאטר להתחיל טיפול תרופתי נוגד דיכאון שגם יפחית מהעוצמות של רגשותיך השליליים ואולי גם יכניס לפרספקטיבה את ההתאהבות במטפלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה על תשובתך אני עשיתי הרבה מאמצים להראות לה את האינטנסיביות שבדבר אומנם לא בכזאת ישירות, אבל היא מודעת לזה. אמרתי לה שאני כל הזמן חושב עליה, ושאני מדמיין אותה היא אמרה הרבה דברים, בינהם שאני לא באמת מאוהב בה, אלא רואה אותי בה ומתחיל לאהוב את עצמי. כנראה שזה לא נכון... אולי אראה לה את מה שכתבתי פה, אבל אני לא חושב שזה יחדש לה. חוצמזה התחלתי לקחת פאקסט וזה גרם ליובש נוראי ורעידות, אז הורדתי לחצי וזה עדיין קרה. אז בינתיים הפסיכיאטר ביקש שאפסיק כדי לראות שזה באמת מזה. כל התהליכים האלה איטיים מדי בשבילי. תודה שסק