במה להתנחם???????

שלום ד"ר רובינשטיין! אני בת 37, סובלת שנים רבות מדכאון וחרדות. בנוסף ל"מתנות נפלאות" אלו, אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית, שכידוע, די מקשה על החיים. מעולם לא היה לי חבר,למרות שאני כמהה לקשר קרוב. בשנה האחרונה אני מטופלת בכדורים (שלא עוזרים מי יודע מה) ובשיחות אצל פסיכיאטר מקסים ואנושי. מסלול חיי היה די שגרתי למרות הכל, שרתתי בצבא, סיימתי לימודים לשני תארים באוניברסיטה, אבל המישור החברתי והתעסוקתי שלי קפאו על שמרם. יש לי מספר חברות, רובן נשואות עם ילדים, אחרות צעירות ממני ורווקות. חיי הרגשיים נעצרו ולצערי, אני מודעת לפערים ההולכים ומתעצמים ביני לבין בני גילי הן מבחינת ההישגים החומריים והן מבחינת פיתוח היכולות הרגשיות והמיומנויות החברתיות. לאחר שנים של הסתגרות אני מנסה להיפתח יותר לאנשים, אבל הייאוש חילחל לו עמוק מדי ואני מתקשה לגייס אופטימיות, מה גם שאני די ביישנית ובעלת מודעות יתר לחולשותי. אני יודעת שישנם אנשים שסבלם קשה פי כמה משלי, אבל זה מכאיב "לחלוף" בעולם הזה ללא חוויות רגשיות, כשהבדידות מעיקה. "מבדידות האנשים הופכים קשים" אשמח לקרוא את תשובתך תודה, אנה

מזדהה איתך מאוד.

את מעוניינת להתכתב? מיכל.

שלום מיכל, אשמח להתכתב איתך. האי-מייל שלי הוא בעבודה כי בבית עדיין אין לי, אז את מוזמנת לכתוב. בינתיים ביי אנה

ואולי הכדורים לא ממש מתאימים, אם הם לא ככ עוזרים?

אי אפשר לטפך בבורדרליין בתרופות אלא רק בפסיכותרפיה התרופות ניתנות להקלה על הסימפטומים כדי להפחית מהלחץ על המתמודד . הפחתת הלחץ מאפשרת לנסות להתמודד בפסיכותרפיה

שלום אנה, מתיאורייך מצטייר פער בין יכולתך האינטלקטואלית לבין יכולתך ליצור קשר בין-אישי. מבחינה זו הקשר הטיפולי שיצרת עם הפסיכיאטר הוא התקדמות משמעותית מאוד. יחד עם זאת, בגלל הקושי המתמשך ביצירת יחסים בין-אישיים, והבדידות הנובעת מכך, ייתכן שכדאי לשקול יחד עם המטפל שלך את השתלבותך בשלב זה או אחר בקבוצה טיפולית, במקביל לטיפול האינדיבידואלי. בקבוצה ניתן לאתר בזמן אמת את קשייך בתחום הבין-אישי ולתרגל בצורה התנסותית דרכי התמודדות עימם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין