יחסים עם אמא

שלום, אני בת 26, עזבתי את הבית (רק) לפני שנה. תמיד ידעתי שאמא שלי בן אדם לחוץ, מלחיץ ואולי אף היסטרי. אבל לא ממש הבנתי את זה וכנראה לא ממש הצלחתי לראות את זה אף פעם מהצד, כמו שאנשים אחרים ראו והבינו מיד. פשוט קיבלתי את המצב (זה גם האופי שלי, לקבל דברים) והרבה שנים בילדות גם לא ידעתי שזה לא הכי נורמלי. הייתי בטוחה שאנחנו הנורמלים וכל השאר לא. גם אבא שלי בן אדם לחוץ ועצבני אבל הוא היה פחות מעורב בגידול הילדים ואין לי קשר משמעותי איתו אז בגלל זה אני פחות מזכירה אותו. רק לאחרונה אני מבינה שאני טיפוס לחוץ וחסר שקט בגלל החינוך הזה שקיבלתי (וגם הגנים קצת) וזה מדהים שלמרות שידעתי את זה כבר מספר שנים לא באמת הבנתי את זה לעומק ורק אחרי שהתרחקתי מהבית לתקופה משמעותית אני מצליחה להבין הבנה אמיתית. זה עוזר לי כמובן להיות בן אדם אחר, יותר רגוע קצת, או לפחות פחות לחוץ, אבל אני מניחה שגם זה יקח עוד קצת זמן עד שיום אחד אני אגיד שבאמת הבנתי איך עושים את זה. העניין הוא שהלילה חלמתי חלום נורא: שאני מתווכחת עם אמא שלי על משהו, ומוכיחה אותה קצת על התנהגותה. אציין שהיא מהאנשים שלא יכולים לקבל ביקורת, במיוחד לא מהבת שלהם...והיא גם לא יודעת להקשיב בכל מקרה. תמיד משלימה משפטים לבן אדם שמדבר מולה ואם הוא עוצר לחשוב רגע היא מאבדת סבלנות והולכת... בכל אופן, חלמתי שהיא עולה משום מה על עמוד חשמל לתקן משהו (אין לי מושג למה, היא לא מתעסקת בזה) ואני עומדת למטה וצורחת ממש חזק שתרד משם כי זה מסוכן, והיא, בגלל שנעלבה או סתם בלי סיבה, נשארת שם. בכל מקרה יש המון ניצוצות ואני צועקת וצורחת שתרד, ואני ממש מודאגת ואז יש ניצוץ אחרון שגומר אותה והיא מתה. ואני מקבלת את זה נורא קשה, אני בוכה נורא ואבא שלי נשאר אדיש ואומר שהיא לא תחסר לו ואני אומרת לו שאני לא יכולה בלעדיה ושאני עדיין כמו ילדה קטנה שצריכה את אמא שלה ואני לא יכולה בלעדיה ונורא עצוב לי שהיא ככה הלכה. וזהו, לילה די סוער...מצאתי את עצמי שוכבת באלכסון... אני לא יודעת למה חלמתי את זה כי אני מסתדרת טוב בלעדיה, יש לי בן זוג נהדר שטוב לי איתו. העניין הוא שהיא מתקשרת כל יום וזה הפך לשגרה כבר ומשהו שאי אפשר בלי. אם היא לא מתקשרת ויש לי איזה משהו להגיד אז אני אתקשר. תמיד יש איזה משהו על הפרק, במיוחד בתקופה האחרונה, כי אני מתחתנת, אבל גם לפני כן. בקיצור, אני נורא רוצה להיגמל מלהתקשר אליה (אני יודעת שאני לא יכולה לשלוט על זה שהיא מתקשרת אז לפחות על מה שתלוי בי). השיחות כמעט תמיד מעצבנות אותי ואני לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי כל פעם. אולי אני מרגישה שאני חייבת. יש גם נושאים פתוחים שהיא מלחיצה שאני אתן תשובה לגביהם אז זה כאילו היא מפעילה אותי ואני מחוייבת לתת תשובה כמה שיותר מהר. אני יודעת שאני לא צריכה לרקוד לפי החליל שלה ושיש לזה בטוח פתרונות אלגנטיים, אני מניחה שזה עוד יגיע. כמו שההבנה הגיעה עכשיו גם יגיע שלב היישום, זה הכל עניין של החלטה. אני בעצם כותבת כדי לסדר את המחשבות ולעודד את עצמי מעבר לכך שאני רוצה לשמוע דעה מקצועית...אתה יודע איך זה... אשמח לשמוע את דעתך ובכל מקרה, תודה על האפשרות להתבטא.

שלום נעמה, היחסים שלך עם אמך מורכבים מאוד וקשה מאוד לתת לך עיצה מעשית כזו או אחרת דרך הפורום. עשית צעד גדול ומשמעותי כשעזבת את הבית. צעד זה חשוב בכיוון של הפרדה פיזית ומהווה תנאי הכרחי לנפרדות רגשית. להיפרד מאמא מבחינה רגשית זה כבר דבר הרבה יותר מסובך ונראה לי שלשלם כך תזדקקי לייעוץ מקצועי פנים אל פנים, אולי עדיף אצל מטפלת אישה. את יכולה לעשות צעדים התנהגותיים שונים כדי להגביל את שיחות הטלפון של אימך (למשל, לענות לה רק פעם ביום, פעם ביומיים), אך זה יהיה רחוק מלהיות טיפול שורש אשר נשמע שאת זקוקה לו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com