טרשת נפוצה ודכאון

לא מזמן אובחנתי כלוקה בטרשת נפוצה. איזה בום ענק באמצע החיים! אני מאוד מתקשה לעכל ולהתמודד, ולא ממש עוזר לי שאני לגמרי לבד בעולם הזה. לפני כשנתיים אובחנתי עי פסיכיאטר כסובלת מדכאון. לקחתי תרופות כשנה וחצי, (ציפרמיל. )ואז הפסקתי. הפסקתי הדרגתית, ותוך מספר ימים מההפסקה המוחלטת, התחלתי להרגיש שאני ממש מדרדרת. חשבתי שזו התמכרות, וזה יעבור. אלא שהחיים כמו חיים, לא ממש פינקו אותי בתקופה זו, והכל היה קשה ומורכב מדי ורק היה נדמה לי שאני חוזרת לנשום, ואיזו מכה חדשה נוחתת עלי. לא חזרתי לפסיכיאטר, כי לא רציתי לקחת תרופות. אני שונאת את מה שהתרופות עושות לי, מרגישה מוקפת במין זכוכית לא נקיה כזו, מנותקת, לא חווה אתה חיים שלי. אני יודעת שאני עכשיו במצב ממש ממש ממש לא טוב. אני גם קראתי המון, שדכאון מאוד שכיח בטרשת נפוצה, וזה באמת מתאים לתחושות שהיו לי, כל הזמן טענתי, משהו לא בסדר במוח שלי, משהו קורה במוח שלי, וכו. מסתבר שצדקתי. אין לי תמיכה, של חברים או משפחה. וגם הפסקתי טיפול. הייתי שלוש שנים בטיפול, אצל שתי מטפלות שונות, והיו לי חוויות לא קלות בטיפול הזה. אני לא מתכוונת לחוויות בהם פגשתי את השדים שלי, אלא לאכזבות קשות. אין לי הרבה אמון בטפול. הבת שלי נורא הרגיזה אותי, ולקחתי חופן של כדורי שינה ודחפתי לפה. אני חושבת, שזה ממש נקרא לאבד צלם אנוש. אני חושבת שצריכה לעשות משהו דחוף. אם זה מה שעשיתי אחרי שלוש נות טיפול, אז מה בדיוק מועיל טיפול? אני נשמעת כמו ילדה קטנה. לא רוצה תרופות ולא רוצה טיפול. והכי הכי אני פשוט לא יודעת מה לעשות.

לא מזמן היה מאמר המקשר בין אספרטיים (תחליפי סוכר) לטרשת נפוצה, וגילו כי כשמפסיקים עם זה המחלה הפיכה. אולי במקרה זה המקרה שלך?

הלואי....אני לא נוגעת בממתיקים מלאכותים, ומעט מאוד בסוכר. גם אני ראיתי את הכתבה הזו, לפני שבכלל עלה בדעתי שככה יאבחנו. הרבה דובר על המידע שם, ובקבוצת דיון, שם קראתי את הכתבה, הביאו הוכחות לכאן ולכאן. Dee.

שלום די, את אכן עוברת מצב מציאותי קשה מאוד, שגם בלי לבחון את הקשר בין דיכאון וטרשת נפוצה, מהווה סיבה מוצדקת מאוד לדיכאון, כמו שכל מחלה פיזיולוגית קשה אחרת מהווה סיבה טובה לדיכאון ומחייבת התמודדות מיוחדת וקבלת תמיכה הן מגורם מקצועי והן מסביבתך הטבעית. נראה לי שבמסגרת הלך החשיבה הדיכאוני את גם שוללת את ההשפעה המיטיבה של הטיפול התרופתי שקיבלת. העובדה שחלה החמרה ברגע שהפסקת אותו בהחלט מעידה על כך שעזר, גם אם היו לו תופעות לוואי שבחישוב כולל נראה לי שהן כדאיות. גם אם על פי עדותך, התרופה שמה חייץ כלשהו בינך ובין החיים, החיים שלך בשלב זה נראים קשים מספיק כדי להקל על עצמך ומצדיקים בהחלט להציב חייץ כזה מחדש. את נמצאת כעת במצב חיים שונה גם יחסית לשני הטיפולים הפסיכותרפויטיים שעברת ובהחלט הייתי ממליץ לך לחזור לטיפול בנוסף לחידוש הטיפול התרופתי, אולי לא מכיוון דינאמי אלא מכיוון של התמודדות עם מחלה כרונית, אולי אפילו במסגרת היחידה בה את מטופלת בטרשת הנפוצה, שבה ללא ספק ניתנת תמיכה נפשית וסוציאלית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

טיפול הוא פתרון יפה למי שטרם נפגע. המשפחה שלי טרם שאלה אותי מה שלומי.