"האישה ללא אישיות"

שלום רב, אקדים ואכתוב שניסיתי טיפולים פסיכולוגיים ולא נעזרתי בהם. גם הטיפול התרופתי, אליו הגעתי מאוחר, אינו יעיל באופן מוחלט. שאלתי היא - אני בת 42, נעה ונדה כל ימי בין דכאון לחרדות, בודדה, מיואשת וסובלת ממחשבות לא סימפטיות בלשון המעטה על עצמי ועל העולם סביבי. מרגישה כמו פרח בין קוצים, ולא מצליחה להתמודד עם רוע ואכזריות. מרגישה שההתפתחות הקוגניטיבית שלי טובה יחסית, אולם מבחינה רגשית, נותרתי ילדה בת 4, שתמיד מרגישה לא מוגנת ומחפשת דמות שתגן עליה. אני מבינה שעלי להשתדל לפתח את העצמאות שלי ואת זאת אני עושה אולם התחושה הזו תמיד מבעבעת בפנים. אני מרבה להיזכר באפיזודות מהילדות והנעורים בהן נתקלתי ב"פן" הלא יפה של החברה, בין אם מצד ילדים או מבוגרים, וגם היום, 20 ויותר שנים אחרי אני מרגישה פגועה וחשופה כמו אז. פשוט לא מצליחה לבנות גרעין אישיותי חזק ובוגר ומרגישה כמו עלה נידף. אני שמנה וסובלת מחרדה חברתית חזקה מאוד ובשל אב ביקורתי באופן הרסני, אשר סירס אותי ואת אמי, אני סובלת גם מחרדות גדולות מכל דמות סמכותית, וכל "המבוגרים" מסביבי מאיימים עלי בכל תחום. אעשה הכל, כולל התרפסות מסויימת, כדי לא להתעמת עם איש, אך איני יכולה לסבול את ההתנהגות שלי. מרגישה כאילו יש לי אישיות של זיקית המתאימה עצמה לכל סיטואציה כדי להציל את נפשה. לצערי, הדרך היחידה שבה אני מצליחה איכשהו לנווט את עצמי בעולם העוין היא באמצעות התנהגות פסיבית אגרסיבית: אני אוגרת כעסים עד שמגיעה ההתפוצצות. בגלל גילי המופלג הולך ונצבר בתוכי זעם עצום על כל מה שהפסדתי ולא יהיה לי בחיים, ובכלל על היותי שונה מרוב בני האדם. מרגישה שהובסתי במלחמת הקיום אך מתקשה להשלים עם כך. אשמח לקרוא התייחסויות. תודה

שלום לך, אני מבין שמאוד קשה לך בחיים, אך את פותחת את פנייתך בהצהרה אשר לפיה ניסית גם טיפולים פסיכולוגיים וגם תרופתיים ולא נעזרת בהם. מה שניתן להציע לך במסגרת פורום באינטרנט הוא הרבה פחות מאותם טיפולים. ובכל זאת, כשפורטים את הקשיים הכלליים מאוד שאת מבטאת לכמה פרוטות קטנות, דווקא כן ניתן למצוא התנהגויות ספציפיות המקשות על חייך וניתנות להתמודדות נקודתית יחסית. למשל, חרדה חברתית ניתנת להתמודדות ע"י חשיפה הדרגתית למצבים החברתיים המעוררים את החרדה (מן הקל אל הכבד) והתנהגות מתרפסת ניתנת להכחדה ע"י למידת התנהגות אסרטיבית. אם תתמידי רק בשני הדברים הללו, שינוי ההתנהגות עשוי בהחלט לשנות את ההרגשה הכללית. השאלה היא אם יש לך מוטיבציה לעבור שינוי כזה. "התרפסות", למשל, היא הדרך הקלה והילדותית, המסירה ממך כל אחריות, בעוד התנהגות אסרטיבית מחייבת אותך לעמוד מאחורי מה שאת מבקשת. מה שעוד אפשר להציע לך במסגרת הטיפול הקוגניטיבי, שיקיף את קשייך בצורה כוללנית יותר, הוא schema therapy לפי יאנג, כלומר, התמודדות עם דפוסי חשיבה כלליים המפרעים לך. הטיפולים הללו בהחלט יכולים להיות יעילים, אבל זה קצת כמו להגיד שדיאטה יעילה להרזיה והקושי לעשות את הדיאטה הוא תוצאה של קונפליקט בין הדחף לאכול והרצון להיות רזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com