חוסר מעורבות חברתית

שלום ד"ר רובינשטיין השאלה שלי מתייחסת לאחותי בת ה18 וחצי מדובר בבחורה ביישנית,חסרת בטחון,חסרת מיומניות חברתיות שזה נובע מחוסר הבטחון שלה, לא מעורבת חברתית,מתקשה ליצור קשרים חברתיים עם בני גילה בבית ספרה. מחוץ לבית הספר יש לה חברה אחת ,חברת ילדות שלה ,וגם עם אותה חברה הקשר רופף. היא יוצאת עם בחורים מבוגרים ממנה,וכאמור מתקשה להתחבר עם בני גילה בעיקר בביה"ס . אני פונה אליך בשם אחותי ,היא מדוכאת ,בוכה המון,מתוסכלת מאי יכולתה ליצור קשרים חברתיים, היא מרגישה לא שווה .היא עברה טיפול פסיכולוגי בגיל 16 וחצי שלא נתן מענה ולא פתר את בעייתה. האם תרופות יכולות להקל עליה ולגרום לה להרגיש יותר משוחררת בחברת אנשים? כל עצה תתקבל בברכה. בתודה מראש, לימור האחות המודאגת

שלום לימור, לא כל אדם מופנם סובל מדיכאון ויש אנשים מופנמים שאינם מעוניינים בקשרים חברתיים רבים. ואולם, לפי תיאורייך, הדיכאון של אחותך נובע מהפוביה החברתית שלה, כתוצאה מהפוביה הזו היא נמנעה מיצירת קשרים, כתוצאה מכך יש לה פחות ופחות חברים, דבר שגרם לירידה נוספת בדימוי העצמי ובסופו של דבר גרם לדיכאון. הטיפול היעיל ביותר במקרים כאלה הוא טיפול תרופתי בדיכאון עצמו ובמקביל טיפול התנהגותי-קוגניטיבי שיעזור לה להתגבר על ההימנעות שהיא שורש כל רע. הייתי ממליץ להתחיל את שני הטיפולים במקביל. הטיפול התרופתי אמור להפחית את הדיכאון ולתת לה מידה מסוימת של "אומץ התחלתי" תוך שישה שבועות לכל היותר ואז גם הטיפול הפסיכולוגי יתפוס תאוצה. הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי צריך להיות מכוון נגד הדיכאון ולעודד חשיפה הדרגתית למצבים חברתיים המעוררים חרדה באחותך (למשל, הידוק הקשר עם חברת הילדות, אח"כ הליכה לפעילות חברתית כלשהי יחד עם אותה חברה וכד'). יש לציין שאחותך נמצאת בגיל אידיאלי מבחינת סיכויי הצלחת הטיפול ושימור התוצאות לכל החיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com