לא יודעת איך לצאת מהסבך

לראשונה מאז תחילת הטיפול לא הגעתי אמש לטיפול עם הפסיכולוגית שלי וזאת מבלי שהודעתי מראש, מבלי שביטלתי את הטיפול או דחיתי אותו, מבלי שהתנצלתי ומבלי שהתקשרתי לאחריו על מנת להסביר ולהבהיר. החג הזה עבר עלי בגהנום אמיתי ולא היה לי מצב רוח ובדל של כח פיסי לקום להתלבש וליסוע אליה. אף סבלתי מחום גבוה אמש ועייפות ותשישות מרובה וישנתי עד חצי שעה לפני מועד הטיפול ונזכרתי בפגישה רק כאשר התעוררתי והיה כאמור מאוחר מידי. היא התקשרה 20 דקות לאחר האיחור והותירה לי הודעה שאצלה ביומן כתוב שעלינו להפגש היום בשעה היעודה והיא תוהה מדוע אני איני מגיעה לאחר 20 דקות ממועד הפגישה? מני אותה שיחה אני מתביישת ביתר שאת מהתנהגותי הלא הולמת והחד פעמית כלפיה ולא יודעת את נפשי מרוב בושה. כיום אני יודעת לקחת אחריות על מעשי ולהתנצל אך מתביישת לעשות זאת בשיחה גלויה. התקשרתי מספר פעמים אליה במטרה להשאיר הודעה קולית ולהתנצל בפניה על כל התקרית המבישה אך כל פעם היא או בעלה ענו לצילצולי והיה עלי לנתק בשל חוסר נעימות אדירה. איך לעזאזאל יוצאים מהסבך הזה שמסתבך אצלי?בשעה שאני קוברת עצמי מבושה להתנצל ישירות כלפיה ומעוניינת להתנצל ולהבהיר את מצבי ואת עצמי רק בהודעה קולית! או באסאםאס-אמצעי שאני בדרך כלל נוקטת בו ואינו מתאפשר לי בשיחה לבזק רק לפלאפון שאין לה. האם אמתין עד לשעת הכושר הרצויה בה הם לא יהיו בבית או לא יהיה מענה?ואז אשאיר הודעה קוהרנטית מסבירה ומסבירת פנים? אני בפלונטר איום ונורא ולא יודעת איך לצאת ממנו בכבוד.

שלום גבולית, סערת רגשותייך והאשמה הגדולה אינה עומדת בשום פרופורציה ל"חומרת" המעשה. השתדלי להניח לעניין עד פגישתכן הבאה, שלמי לפסיכולוגית בפגישה הבאה גם על הפגישה שלא התקיימה, בין אם היא תבקש זאת ובין אם לאו. זה גם הוגן ומקובל וגם ינטרל חלק מהאשמה שלך. נסי לדבר איתה ישירות על התחושות הקשות שהדבר גרם לך וזה יהיה הרבה יותר קל ממה שאת מדמיינת ואם עדיין קשה לך, נסי את מה שעבד כאן בפורום מספר פעמים והוא להדפיס את פנייתך לפורום ולהשאירה לקריאה ע"י המטפלת בין הפגישות (אם גם המעמד של מסירת המכתב קשה לך, את יכולה להשאיר לה אותו בתיבת הדואר). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אני סובלת מחרדת נטישה עזה במיוחד בשנה האחרונה מאז המוות שדפק בחלון משפחתי פעמיים בהפרש של חודשיים, על כן התגובה שלי אל כל הסיטואציה הנה קיצונית יחסית. בשעה טובה ומוצלחת אזרתי עוז והתקשרתי היום אל המטפלת על מנת להתנצל ולהבהיר עצמי ויהי מה ולראשונה מאז ניסיתי את מזלי היא לא השיבה לי לטלפון ועל כן השארתי לה הודעה במשיבון פחות או יותר בזו הלשון: אני מתנצלת מעומק הלב על שלא הגעתי לפגישה שקבענו, היה לי חום גבוה ותשישות מרובה וישנתי עד חצי שעה לפני הפגישה האמורה כמו כן הפגישה היתה באופן יוצא דופן במועד שונה מהרגיל ולא זכרתי כלל מקיומה עד אשר נזכרתי בה חצי שעה לפני, עברתי שבוע קשה וחג איום ונורא בו כמעט נטלתי נפשי בכפי וארחיב על כך כשנפגש. אם תמצאי לנכון אשלם לך עבור הפגישה החד פעמית שלא הייתי בה וזאת על אף שאמי כלל לא ידעה על קיומה והיא זו אשר מממנת את הטיפול עבורי. אני פשוט יתאמץ ויוציא את הכסף מכיסי הפרטי מבלי ליידע אותה על כך באם רק תבקשי. אני מאד מאד מתנצלת על שלא הגעתי לפגישה ביננו באופן חד פעמי ומאד מקווה שיהא זה הפעם הראשונה והאחרונה שזה יקרה. אגיע לפגישה הבאה במועד הרגיל ונדבר על הכל. אני בחורה פגיעה מאד , האם לדעתך נהגתי כשורה והאם בנסיבות המיוחדות הקיימות היא תתחשב בי ולא תכעס עלי ותטיף לי מוסר באופן יוצא דופן? ולא תדרוש עבור הפגישה המבוטלת כסף מאחר ומדובר בהתנהגות חד פעמית? יש לציין שלמעט ההתנהגות עם המטפלת- שמאד זרה לי ואינה מובנת לי, אני אשה מאד אסרטיבית מטבעי ומחמיאים לי רבות על כך שאני עומדת על שלי וממצה את מלא זכויותי ומבהירה את עצמי ואת עמדתי ללא מורא ופחד מאף אחד! מדוע עם הפסיכולוגית אני מתנהגת באופן שונה מהרגיל?!