חרדת נטישה ?

לד"ר שלום... כתבתי הודעה אתמול בערב.. בתגובה על תשובה שלך מתאריך 26/3 ... רק שהיא עדיין לא מופיעה... בכל מקרה אם היא אבדה... אז אגיד שוב... כשהייתי בגיל 13 אמי , התעוררנו פעם בבוקר ואמי לא הייתה שם. היא יצאה. ולקח לנו חודשים לדעת איפה היא. גם שלא התקשרה , לא יצרה קשר .. כלום... כשנה עד שחזרה הביתה .. אחרי בתי משפט עם בעלה ..שהוא אבי... יכול להיות שזה גרם לי לחרדת הנטישה ??? בגיל הזה ( אני עכשיו בת 28)?? אולי זה קשור לריבוי קשרים ...?? ובריחה מהם כאחד ??? כתבתי עוד משהוא אתמול.... שירה שכתבתי לאחד מאלה שנקשרתי להם .. אך גם ברחתי ממנו לאחר ... אתמול ליד הקליניקה שלך עברתי.. ובקול גבוה , בתוכי, צחקתי.. "אינך קיים בשבילי" , בלבי אמרתי.. פעם אותך , כ"כ אהבתי.. הערצתי , כיבדתי, וקידשתי ,... בכל מילה שאמרת , , האמנתי.. ובאף מילה שנייה שלך, לא פיקפקתי.. {קדוש וברוך הוא - שאותך ברא } זה כל מה שחשבתי.. זמנים עברו.. וגבר אחר היכרתי.. יחד איתו למוזיקה שקטה היקשבתי.. בקלות וביתר פשטות , אליו התחברתי.. התנשקתי, רקדתי והתענגתי.. כן כן, ועם שתי אצבעותיו אוננתי.. כן כן, אוננתי , גמרתי וגנחתי.. וממעמקי נשמתי ,מהנאה, צרחתי.. והיום אתה מתקשר, .. למישהיא אחרת אינך מתחבר .... אל תתקשר.. פשוט תתפשר.. על מישהיא אחרת ..במקום אחר.. אל תתקשר.. פשוט תוותר.. לא בא לי עליך יותר. אל תתקשר..ואל תתחנן.. איתך ,לא בא לי לאונן.. איני אוהבת אותך יותר - כפי שפעם אהבתי.. איני מפנטזת עליך , איתי , בין הסדינים.. כמו שפעם פינטזתי.. אינך מגרה אותי יותר.. פטמותיי אינן מזדקפות בשומעי קולך.. כפי שפעם הזקפו כשאת קולך שמעתי.. איני משתוקקת לחדירתך , כפי שפעם השתוקקתי.. את הזיכרונות איתך שכחתי.. ושירי אהבה ,לכבודך, לכתוב, הפסקתי... ואת הדפים של הימים שעברו מיומני תלשתי.. וכל מילת ומכתב אהבה באדישות ובקרירות , קרעתי.. באש וגופרית , שרפתי.. ואת התפקיד שלך בחיי הישמטתי.. ועל דמותך כמתה , הכרזתי.. אינך קיים יותר !! אף פעם לא היית , ואף פעם לא תהיה.. יותר מגבר בעברה של אישה..

שלום אני, תודה על השיתוף בחוויות כה אינטימיות. אמנם גיל 13 הוא גיל מבוגר יחסית בהתפתחות הילד, אך מדובר בגיל ההתבגרות, המלא זעזועים כשלעצמו ודווקא אז אימך נעלמה ובנוסף לכך היא נעלמה לזמן רב. אם המוכנה לוותר כך על ילדיה, בלי ליצור כל קשר איתם, כנראה מעולם לא הייתה דמות התקשרות בטוחה, גם בשלבי התפתחות מוקדמים שאינם חרוטים בזיכרונך כאדם בוגר. ההבנה הזו אינה עוזרת כשלעצמה, אך את יכולה לגייס את כל כוחותייך כדי לפעול נגד חרדת הנטישה שלך ממטפלים ולאלץ את עצמך להתמיד בטיפול אצל מטפל אחד, גם כשאת מאבדת עניין וכועסת עליו, מתוך הבנה שבלאו הכי יבוא שלב וכל מטפל יעורר בך רגשות שליליים והדבר הקל ביותר, אך הכי פחות מועיל, יהיה לקום ולברוח ממנו, כפי שעשתה לך אמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com