מה קרה לה???

בוקר טוב ד"ר רובינשטיין, שמתי לב שאחת לשנה אני חוזרת לכאן בכל פעם שאני במשבר. לפני כשנה כתבתי לך הודעה על החבר שלי שהוא בעצם חברה אבל לא משנה.. :) ושיתפתי אותך בהרגשות שלי לגבי הפחד התהומי הזה שאני חושבת שהיא פחות מאוהבת בי מבעבר. ואיך שכל הזמן אני בוחנת את אהבתו, ואיך כל הזמן עוזבת אותו וכו'. תגובתך היתה כדלקמן: שלום עצובה, הסיפור שלך באמת עצוב מכמה בחינות. את זקוקה לאספקה מתמדת של אהבה מן החוץ ואת כל כך לא אוהבת את עצמך, ששום אהבה שתגיע מבחוץ לא תוכל לשכנע אותך. יתר על כן, מרוב עיסוק אובססיבי בכך שיאהבו אותך, לא ברור כלל עד כמה את מסוגלת להשקיע בצד השני, לאהוב את הצד השני. יכול להיות שכרגע, עם הפיחות היחסי בהתרגשות הראשונה של חברך אלייך, גואה בך חרדת הנטישה, שהייתה קיימת כל הזמן, אם לשפוט לפי העזיבות החוזרות ונשנות שלך את חברך. כנראה שגם הדימוי העצמי של חברך אינו מרקיע שחקים, אם הוא היה מוכן לשאת את כל הפרידות והעיסוק שלך בעצמך. הייתי ממליץ לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי, ובהמשך אף להוסיף לו טיפול קבוצתי, כדי להיות מסוגלת לקבל את עצמך ואת הזולת ולהתייחס לעולם לא רק כאל ספק מתמיד של אהבה, אלא דרך פריזמות נוספות, של נתינה ולא רק של קבלה. ***************************************************************************************** ד"ר רובינשטיין, מה אני אומר לך... כל מילה שלך בסלע! לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר בעצמי. אז אמנם המשברון הזה חלף לו, התברר שאני זאת שטעיתי, היא כן היתה מאוהבת פחות או יותר כמו תמיד, בקיצור לא היה לי מה לדאוג. עד לפני חודשיים היינו ביחד וכמובן מאז ידעו לא מעט פרידות וחזרות כמו תמיד(במשך שלוש וחצי שנים) אני בכלל לא זוכרת מי יזמה את הפרידה, אבל מה שבטוח זה לא כל כך הזיז לי. וזה לא הזיז לי משתי סיבות. לרוב תמיד אותן שתי סיבות. סיבה א' - רציתי להיפרד ולהמשיך הלאה בלעדיה, רציתי מישהי אחרת, אהבה אחרת, לגרום למישהי נוספת להתאהב בי שכן היא היתה הקשר הראשון והיחידי שלי עד כה. סיבה ב' - תמיד ידעתי שיש לי דרך חזרה אליה, שאהבה שלה אליי כל כך חזקה שהיא לא תצליח בחיים לעמוד בהבטחות החוזרות ונשנות שלה לא לחזור אליי. ואכן כך תמיד היה עד לפני 4 ימים... לפני 4 ימים הרגשתי שהיא התקררה לי, היא יוצאת, מבלה, נהנית, והרגשת החרדה שלי הוזנקה, ועשיתי מה שאני רגילה לעשות כדי לשכך את החרדה... ביקשתי לחזור. היא לא הסכימה ונשמעה נורא החלטית לגבי זה. בהתחלה לא כל כך נלחצתי (כשאני אומרת התחלה זה 3 דקות ראשונות, שבהן לא היה שום סימן שהיא עומדת להישבר) אבל היא נשארה בשלה. זה היה סירוב מוחלט לא לחזור אליי שוב לעולם. מה שעוד יותר הקשה עליי זה לשמוע אותה מדברת רגיל ובצורה יבשה אליי, פשוט זורקת לי את העובדה שזה נגמר בלי יותר מדי הסברים, כי ידוע שככל שהבן אדם יותר מסביר, מתלונן ומפרט למה לא, ככה הוא יותר נתון לשכנוע. היא לא ממש נתנה הסברים והיא אמרה שזה בגלל שכבר נמאס לה לחזור על מי אשם ומי לא. בקיצור, היא לא מעוניינת בקשר הזה ולא תהיה לעולם! אני ב-ט-ו-ח-ה שאתה מתאר לעצמך איזו מכה אדירה זאת היתה בשבילי. בהתחלה חשבתי שזה רק עניין של אגו, של כאילו איך ה-י-א מעזה לומר ל-י לא?! די מהר הבנתי שזה מש לא רק אגו, זה הפחד המשתק הזה שהיא לא תהיה בחיים שלי, כי את רוב הביטחון שלי ודלק לחיים קיבלתי בעצם ממנה. נזכרתי בזכרונות שהיפים שחלקנו, וידעתי שאני לא מוכנה לאבד את זה. זה מבחינתי היה בלתי נתפס. בקיצור, במשך 4 הימים האחרונים כל מה שאני עושה זה לבקש ממנה הזדמנות אחרונה לחזור, כמה שכנעתי אותה שלעולם לא אפגע שוב, שלא אעזוב שוב, שלא תהיה לה סיבה לרצות לעזוב שוב, שרק מאושרת אני אעשה אותה! אבל כלום, נתקלתי בחומה! אין לי מילים אחרות לתאר את מה שהיא הפכה להיות, אבל למזלי דפדפתי קצת אחורה בפורום וראיתי משהו על קהות רגשית, קראתי מה שכתבת על זה, ואני כמעט בטוחה שזה בעצם מה שקרה לה. אני מעט אתאר, כשאני מדברת איתה זה כאילו אני נתקלת כל הזמן בחומה, במן זומבי אטום, שכל מה שבעבר היה גורם לה לאושר, עצב, שמחה עכשיו לא גורם לה לכלום! השאלה היא האם יכול להיות שמרוב שהיא נכוותה ממני היא פשוט הפכה לקהה רגשית? כי אני כבר כמה ימים מנסה לנתח את מה שקורה לה. האם זה ממש מצב נפשי מוגדר, שהיא יכול להיות גם לא מודעת אליו? היא כן מדי פעם זרקה לי משפטים שהיא לא מוכנה לחזור אחורה, ולפעמים אני רואה שקשה לה לדבר, והיא עם דמעות בעיניים אבל לרוב היא נורא קרה, כאילו זאת מישהי זרה מבחינתי. ואני יודעת, פשוט יודעת שזה בגלל הטראומה שגרמתי לה, אבל מצד שני אם היא כל כך אוהבת אותי ורואה שאני אשתנה בשבילה, אז למה היא עדיין לא מרפה??? השאלה השניה היא,אם זה אכן מה שיש אז יש מצב שאנשים מפשירים אחרי שנכוו כל כך הרבה פעמים ע"י אותו אדם? האם המצב הזה איכשהו הפיך??? תודה תודה רבה רבה מראש, אני שוב מודה לך על היחס האדיב שלך בכל פעם שהצטרכתי את עזרתך!

שלום לך, בפורום זה, וגם בטיפול פסיכולוגי פנים אל פנים, אני רואה את מטרתי כסיוע לאדם להבין מה קורה לו ולא מה קורה לזולתו (במקרה הזה, בת-זוג). מה שאני יכול לראות מפנייתך הוא שהעניין שלך בחברתך תפס תאוצה ברגע שהיא התקררה אלייך, מה שתואם למדיי את מה שציטטת מתגובתי לפני שנה. את כותבת באותנטיות רבה על ה"חוצפה" שלה לעזוב אותך, את כמעט לא מתייחסת אליה כאדם בפני עצמו החווה כאב ומנסה להגן על עצמו מפני היחס ההפכפך שלך ולא נותר לי אלא להציע מה שהצעתי בזמנו והוא לטפל בעצמך כדי שתהיי מוכנה לקבל ולהעניק אהבה כאדם בוגר ולא רק לשחק משחקי נטישה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com