מה קורה לי?

שלום ד"ר רובינשטיין. אתחיל בכך שעד, בערך, גיל 15 הייתי ילדה שלא נראיתה טוב (שיער מקורזל, משקפיים עבות) ולכן הייתי נושא ללעג בקרב בני גילי. כאשר התבגרתי שמתי לב שאני יפה, שגברים שמים לב אלי והתחלתי להתנהג אחרת. שיפרתי את ההופעה ורכשתי דרך התנהגות שמראה ביטחון עצמי. למרות זאת, אני מאוד חסרת ביטחון וההערכה העצמית שלי בכל הנוגע ליחסם של אחרים אלי היא נמוכה. יתרה מכך, אני כל הזמן חושבת שאנשים מדברים עלי רעות מאחורי הגב, כולל חברים שלי. כשאני יוצאת מהחדר, למשל, של הזמן נדמה לי שאני שומעת התלחששויות עם השם שלי. בד"כ אני מהר מנפנפת את המחשבות האלו הצידה ומשכנעת את עצמי שזה הכל שטויות, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שזה מתחיל להשפיע על היחסים החברתיים שלי. סליחה על האורך שך המכתב ומקווה שיהיה לך מה לענות לי. טלי

שלום גלי, דימוי הגוף הוא חלק חשוב מהדימוי העצמי, אך לעיתים קרובות אנשים נוטים להעמיס עליו יותר מדיי. אני מבין שכתוצאה מהשיפור במראה שלך פיתחת ציפיות ש"הכול יסתדר", אך האמת היא שככל הנראה הקושי שלך עם המראה החיצוני עד גיל מסוים היווה רק את קצה הקרחון של קושי שלך לקבל את עצמך והוא מתבטא כעת במתן משקל כבד מאוד למה שנדמה לך שאנשים חושבים עלייך. למעשה, את מייחסת את מה שאת חושבת על עצמך לאנשים אחרים. קיימות מספר גישות טיפוליות שיכולות להתאים במקרה כזה. האחת היא גישה התנהגותית מאוד - סדנא להתמודדות עם חרדה חברתית או טיפול התנהגותי-קוגניטיבי פרטני שנועד להפחית את החרדה במצבים חברתיים ו"לתקן" את האמונות שלך אודות מה שחושבים עלייך. גישה אחרת, פולשנית ומעמיקה יותר, היא גישה פסיכודינאמית, שמתייחסת אל מקורות הדימוי העצמי הנמוך ובעזרת קשר תומך עם המטפל תעזור לך לקבל את עצמך ברמה כזו שתייחסי הרבה פחות משקל לדעת הסביבה עלייך. בכל מקרה, ברור שהפתרון הוא בפנייה לטיפול אישי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com