הפרעה סכיזואפקטיבית

שלום חבר שלי אובחן בהפרעה סכיזואפקטיבית עם מניה דפרסיה בגיל 19 (כיום בן 28). קראתי קצת על המחלה וגם יצא לי לראות במו עיניי כמה מהסימפטומים של המחלה(מניה,דלוזיות גדלות ורדיפה,חוסר יכולת להשאר במסגרת יציבה לאורך זמן,דיכאון). השאלה שלי באה ממקום שבו אני שוקלת האם להמשיך את הזוגיות שלי איתו. האם זה ניתן לריפוי באופן מוחלט?(הוא מטופל אצל פסיכיאטר אבל לא לוקח את התרופות בקביעות) מה ידוע על ההתפתחות של המחלה במשך השנים?האם אפשר לצפות להתייצבות באיזשהוא שלב? והאם אתה הכרת זוגות שכן שרדו?? תודה איילת

שלום איילת, אני משער שהאבחנה של הפרעה סכיזואפקטיבית אצל חברך החליפה עם השנים את האבחנה של הפרעה דו-קוטבית והן בוודאי לא ניתנו באותה נקודת זמן, משום שבאופן פשטני מאוד, הפרעה סכיזואפקטיבית היא הפרעה דו-קוטבית "עם תוספות" של סכיזופרניה. לכן, יש להתייחס גם אל התחזית כאל תחזית של סכיזופרניה וזו (בניגוד להפרעה דו-קוטבית) אינה מעודדת. למשל, רוב הסובלים מהפרעה דו-קוטבית נטו מסוגלים להמשיך בתפקוד רגיל, משום שהם מבינים את מצבם ומשתפים פעולה עם הטיפול התרופתי, המהווה תנאי הכרחי לשמירה על אורח חיים רגיל ככל האפשר. לעומת זאת, כשנוסף המרכיב הסכיזופרני השיפוט עלול להיפגע בצורה מתמדת, האדם עלול לראות את עצמו בריא ולא זקוק לטיפול תרופתי, ואז האפיזודה הפסיכוטית הבאה היא רק שאלה של זמן. אם את שואלת על סיכויי ההחלמה, לא הייתי בונה על כך. אם, לעומת זאת, את מוכנה למלא תפקיד של "מטפלת" שתהייה שם עבור בעלה החולה בכל מצב, זו בחירה שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ד"ר גידי רובינשטיין, שלום וברכה. אימי היקרה, בת 60, סובלת מהפרעה סכיזואפקטיבית מזה שנים. היא מטופלת תרופתית: זריקה של אלידול אחת לחודש. נטילת סרוקסט באופן יומיומי. בתקופות הטובות היא "מחזיקה ראש" ומצליחה לנהל חיים תקינים- "מתפקדת", לעומת זאת בתקופות הרעות יש לה משיכה עזה לשינה, יש לה מחשבות אובדניות, (שחוזרות על עצמן לאורך השנים אך כלום לא מתרחש "בא לי לקפוץ מהמרפסת") והיא בעיקר הולכת "כבויה" עם מבט חלול. היא אושפזה בעבר (בפעם אחרונה זה היה לפני 25 שנה, לאחר לידה) והיא במעקב במסגרת בי"ח. כשדיברתי עם הפסיכאטר שלה הוא טוען שאין מה לעשות ובתק' קשות הוא מוסיף לה חצי כדור סרוקסט האם יש דרך לסייע לה, להקל עליה? האם פסיכותרפיה יעילה במצב כזה או טיפול קבוצתי? והאם יש תיפול תרופתי הולם יותר.? אנחנו די חסרי אונים, אחיי חושבים לנסות טיפול הומופאתי.. אודה לך על תשובתך , בברכה.מ.

הפרעה סכיזואפקטיבית הינה הפרעה המשלבת דכאון מאז'ורי לצד תסימינים סכיזופרניים כגון דלוזיות והלוצונציות לפחות לתקופה של שבועיים לפרקים, אך שאינם מופיעים לצד התסימינים של הדכאון. סיכויי ההחלמה מההפרעה אומנם גבוהים מזו של הסכיזופרניה אך בדיוק כמו שאמר הד"ר נמוכים מזו של הדכאון המאז'ורי (דכאון קשה) וכן מסיבת הפגיעה בשיפוט המציאות. כמו כן, אם כבר עלה נושא זה, לעיתים קרובות חל בלבול קל באבחנה, כלומר ניתנת אבחנה של הפרעה סכיזואפקטיבית במקום דכאון מאז'ורי עם תסמינים פסיכוטיים וזו מהסיבה שקשה מאוד להבחין ביניהם. בכל אופן, ההחלמה בזה האחרון טובה יותר.

בעלי לשבער למשל בחר לא להיות המטפל שלי. אני שיתפתי אותו בכל מהיום בו יצאנו . היינו יחד 4 וחצי שנים. אך כאשר התאשפזתי, עקב כדור אנטי פסיכוטי שהורדתי בהמלצת ובאישור פסיכאטר גדול אחד.. האישפוז היה יותר מדי. והוא ביקש להיתגרש. זאת למרות שהחלמתי יחסית מהר וחזרתי ללימודיי . בעיני , מניסיוני, הכי חשוב זה להקפיד עם הכדורים.בלי זה המצב מועד לפורענות..

בעלי לשבער למשל בחר לא להיות המטפל שלי. אני שיתפתי אותו בכל מהיום בו יצאנו . היינו יחד 4 וחצי שנים. אך כאשר התאשפזתי, עקב כדור אנטי פסיכוטי שהורדתי בהמלצת ובאישור פסיכאטר גדול אחד.. האישפוז היה יותר מדי. והוא ביקש להיתגרש. זאת למרות שהחלמתי יחסית מהר וחזרתי ללימודיי . בעיני , מניסיוני, הכי חשוב זה להקפיד עם הכדורים.בלי זה המצב מועד לפורענות..

שלום רציתי לשאול, בהקשר להפרעה סכיזואפקטיבית שכותבת עליה איילת, האם היא תורשתית? מה העתיד לקשר עם אדם כזה לחיי משפחה? התנהגותו כלפי ילדיו. מה ידוע על ההתפתחות של המחלה במשך השנים? האם אפשר לצפות להתייצבות באיזשהוא שלב של המחלה? והאם אפשר לקיים חיי זוגיות עמו ולהביא ילדים. בתודה אבנר