החיים שלי עוברים בלי משמעות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
לגידי שלום, הנני מורה לאנגלית. כל חיי חלמתי להגיע למקצוע זה. הדרך להשגת המטרה הייתה קשה מנשוא. אך לבסוף הצלחתי להשיג תעודת הוראה באנגלית עם ציונים די יפים. בנוסף גם סיימתי בהצטיינות לימודים במדעי ההתנהגות באוניברסיטה הפתוחה. לפני כחמש שנים התחלתי לעבוד בבית ספר דרך משרד החינוך. אך לצערי, המציאות בבית הספר הייתה מאוד קשה ותקעו לי "מכה מתחת לחגורה" פעם אחר פעם. כך שנאלצתי לעזוב את משרד החינוך. אפילו פניתי לייעוץ מקצועי ושם נאמר לי כי מקצוע ההוראה פשוט "תפור עליי", אך לא מתאימה לי עבודה במשרד החינוך. מאחר וזו מערכת שמגבילה את חופש התנועה והיצירתיות מה שאני זקוקה לו מאוד. בהתחלה היה קשה לי לשמוע זאת, כי בכל זאת רציתי לעבוד שם. ורוב העבודות הפרטיות הם אחה"צ ולא בבוקר. אז ככה קרה שמלית ברירה התחלתי לעבוד בשעורים פרטיים וגם ארגנתי חוגי אנגלית לילדים. והעסק זרם. הייתי כל כך נלהבת שאפילו התחלתי לכתוב חוברת עבודה וספורים קצרים (עדיין הכל בגדר טיוטות). בהתחלה השקעתי הרבה בפרסום, אחר-כך זה עבר מפה לאוזן. אך בשנה האחרונה הרבה תלמידים עזבו ואפילו חדשים שבאו לא מתמידים. האמת שאני לא כל כך משקיעה כבר בשיווק ופרסום. מאוד נפגעתי מהעזיבה של התלמידים הפרטיים, הרגשתי כמו איזה מזל רע שמתקיף אותי. אך עם זאת באו אליי תלמידים חדשים לחוגים. מה שמפריע לי בעבודה זה שאני עובדת בבית ובעיקר בשעות הצהריים ואחר הצהריים ומרגישה בדידות די גדולה. אני מרגישה שאיבדתי את החדווה והמרץ שהיה לי בעבודה. אני מרבה לדבר העבודה באור שלילי. חדר העבודה שלי מבולגן מאוד. קשה לי להתרכז בעבודה ולהשקיע. למרות שהיה לי חזון גדול לגדול ולגדול בתחום העסק שלי. אני לא מבינה את עצמי- איך אני יכולה להיות מנותקת מהעבודה? ולהמשיך ככה כאילו כלום לא קרה. האמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי בקטע הזה. נראה לי כאילו אני במבוי סתום. אשמח לקבל את דעתך בעניין. תודה!
שלום מיכאלה, אני מרגיש המון נחישות וגמישות בדרך החיים שבחרת ולכן אני אופטימי בקשר אלייך. אנשים אינדיבידואליסטיים הבוחרים בסגנון חיים נון-קונפורמי נאלצים לשלם על כך לעיתים קרובות מחיר של בדידות וחווים ביתר-שאת את חרדת אי-הוודאות שכולנו חווים מדי פעם. לו אני במקומך, לא הייתי תולה את כל הסיבות לבדידות בנושא העבודה, ובוודאי שלא הייתי מצפה שהמענה לה יבוא משם (יותר על בדידות תוכלי לקרוא במאמר הבא: http://giditherapy.com/laa.html ). לדעתי, טיפול פסיכולוגי (אולי גם קבוצתי) יכול לעזור לך להבחין בקשיי ההסתגלות שלך. אני לא מציע שתחזרי ותיאלצי את עצמך לחזור למסגרת של משרד החינוך כמורה מן המניין במשרה מלאה, אך ייתכן שלצורך הביטחון הכלכלי שלך שווה ללמד באיזו שהיא מסגרת במשרה חלקית לפחות ולהשלים זאת ע"י היוזמות הנפלאות שלך בתחום הוראת האנגלית. תלמידים (וגם מטופלים) פרטיים באים ועוזבים, לא תמיד באופן שקשור ישירות למה שאנו, המורים או המטפלים, עושים. בכל מקרה, הצעד הראשון לדעתי צריך להיות פנייה לטיפול כדי לארגן את עולמך לפני שאת שוקעת בדיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
שלום מיכאלה, אולי זה קצת קטן עלייך כעוסקת עצמאית, אבל במקום העבודה שלי (www.avivenglish.com ) מחפשים מורים. אני מצאתי את זה כיף מאוד לעבוד בקבוצות קטונות עם ילדים לקויי למידה שמתאמצים ורואים הצלחה (בעזרתי!). אפשר לומר שההצלחות של התלמידים שלי נותנות לי משמעות, אני שמחה בשמחתם ומרגישה שבאמת זקוקים לי. לפעמים צריך לשנות מסגרת ולמצוא מישהו שיארגן את הקטע האדמינסטרטיבי ואז חדוות ההוראה עצמה יכולה לחזור. את מוזמנת לכתוב לי במייל אם את רוצה פרטים. ועוד דבר אחרון: כתבת בכותרת "החיים שלי עוברים בלי משמעות". משמעות זה מושג כבד ומעט עמום ויש שיאמרו שכלל לא קיים. אולי כדאי לך לחפש יותר הנאה ופחות משמעות, מה מהנה אותך? לפעמים אין בררה ועובדים כדי להתפרנס ואת ההנאה ו/או המשמעות מוצאים בדברים אחרים.
בתוך כמה זמן סיימת את התואר בפתוחה?
מנהל פורום פסיכותרפיה
