פרפקציוניזם@@@

רציתי לשאול האם עד כדי כך רצון לדקדק בדברים וניסיון לעשות הכל על הצד הטוב ביותר-לפחות לנסות מאוד....אמור להוביל ממש לדכאון ורגישות יתר?? האם יש קשר בין הדברים? מדוע נראה לי בכל מפגש עם מישהו אחר שהוא לבטח יודע הכי טוב את עבודתו...הכי מקצועי...והכיי מוכשר...כך שבעצם לאט לאט אני מפחיתה מערכי ויורד לי הבטחון העצמי כאשר למעשה..ולאורך זמן מתברר לי שאולי המציאות אחרת והדברים לא בדיוק איך שאני תופסת אותם אלא שרוב האנשים פשוט "משחקים" אותה...ומעבירים את זמנם בעבודה רק על מנת לסיים עוד יום ולקבל המשכורת ורק אני נשארת עם מרמור ורצון עז להתמקצע,לדעת,להיות ראש גדול ולהרגיש בטוחה בידע... מה שיוצא מכל הסיפור זה מתחים עם עצמי כי התחושה שאני אולי נחשבת "קרציה" או "נודניקית" או מאוד יסודית ורצינית מדי לחיים...כי רובם כך נראה לי מנסים לחפף ולכן לא מבינים על מה כל המאומה שלי... יוצא שאני ממש רגישה ונוטה למצבי רוח די די דכאוניים ממחשבה שמא אני לא משתלבת ולא מתחברת...אולי קשה מאוד ונוקשה עם אחרים... האם משהו לא בסדר אצלי לדעתך? האם עצם הרצון שהכל יהיה טוב הרבה יותר או השאיפה לנצל את המיטב זו תכונה כ"כ לא סתגלנית ומותאמת מציאות?? האם לרוב,אכן הסביבה "מרחיקה" אנשים בעלי אישיות כזו?? אני תמיד חשבתי והאמנתי שתכונה כזו אמורה להיות מוערכת בשל אכפתיות יתר ורצון להפיק המיטב...אך לצערי,אני מגלה שלא כך הם הדברים.

שלום אלינור, פרפקציוניזם, כמו שכתבתי באחד ממאמריי, היא חרב פיפיות: http://giditherapy.com/hp.html מצד אחד, היא עוזרת להתקדם בלימודים ובעבודה ומצד שני, בעיקר כשהיא מוגזמת, היא מהווה מקור להפרעות נפשיות שונות. יותר ויותר הפרעות נפשיות נמצאות קשורות לפרפקציוניזם והמוטיבציה האישית שלך לפרפקציוניזם, כמו שאת מתארת אותה, אינה מוטיבציה להצטיינות בינך לבין עצמך, אלא נעשית תמיד תוך השוואה לאחרים שנראים לך טובים ומוצלחים ממך. בתור שכזה, הפרפקציוניזם מהווה במקרה שלך עדות לדימוי עצמי נמוך ועלול להתפתח לדיכאון. לכן הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com