מזועזעת כולי. האומנם הכצעקתה?

http://www.cchr.org.il/v08.htm אני בחורה הסובלת מדכאונות חוזרים ונשנים. עד כה הבהירו לי כי עיקר המקור להפרעה הוא במוח(חסרים באנדרופינים, נוראפינרפין סרוטונין וכדומה) והמחלה שלי היא מחלה בפני עצמה עם תסמינים פיזיולוגים מובהקים כמו כל מחלה אורגנית/גופנית. וחרף ההתנגדות הנחרצת שלי ולאחר ניסיונות התאבדות כושלים הטיפול התרופתי האנטי דיכאוני הציל את חיי- פשוטו כמשמעו. (יתכן והריפוי מהסימפטומים הדכאונים הוא פסיכולוגי בלבד-פרי מוחי?) האומנם הפסיכיאטריה אינה ענף מדעי כפי שהיא מתימרת להיות מוצגת בDSM? שהרי בבדיקות דם או בכל אמצעי אחר הנועד לאיתור מחלות גופניות לא ניתן לאבחן את המחלות הנפשיות השונות לא הכרוניות ולא הזמניות, לא הנירוטיות ולא הפסיכוטיות. ולא ניתן באף אמצעי מחקר ובדיקה לגלות באופן קונקרטי את המחלה ואת המקור האורגני לה ובעצם בכלים מדעיים מקובלים לא ניתן לאתר מחלות והפרעות נפשיות אלו ואחרות. אם כך איך יתכן להעניק טיפול תרופתי כימי(לעיתים רבות בכפייה תוך שלילת כבוד האדם וחירותו) שהנו ספציפי וממוקד מיסודו לאחר קשיים כה משמעותיים באיתור מקור ההפרעה ובהעדר כלים מקובלים וקבילים לאבחון מדעי וודאי? על סמך מה הדיאגנוזה ניתנת?ועל סמך מה ניתן הטיפול התרופתי-כימי שלעיתים רבות במיוחד באבחנה של מחלות פסיכוטיות ממש מסממות את החולה וישנן תרופות היוצרות תלות ומלוות בתופעות גמילה בקורולציה זהה לנרקומן הנגמל מסמים נרקוטים? האם סוג התרופה ניתן על סמך הניסוי והטעייה?כאשר האדם הוא עכבר הניסוי של עצמו ושל הפסיכיאטריה והמדע?. אני מזועזעת כולי ולא יודעת את נפשי מרוב תסכול, חוסר אונים, אוזלת יד וכעס על ניצול מצוקתם של אנשים חסרי ישע בתקופות אלו ואחרות בחייהם. אשמח לגילוי נאות.

שלום לך, בסוף השבוע קיבלו כל אנשי המקצוע את אותו מכתב של הרוקח הוותיק בגנות התרופות הפסיכיאטריות ובזכות פתרונות מתונים ביותר שאולי יכולים לעזור במקרים קלים מאוד של דיכאון והפרעות אחרות. אבחון הדיכאון נעשה, כמו במקרים רבים ברפואה, על סמך סימפטומים. אמנם לא ניתן לבדוק אם בכל מקרה ספציפי חלה האטה של פעולת המוליכים העצביים במוח, אך מחקרים בהיקף רחב בהחלט מצביעים על קשר בין שיבוש במנגנונים מוחיים אלה ובין דיכאון. קשה להוכיח שזה המקור, אך אלה בהחלט דברים שקורים יחדיו והניסיון מלמד שב-70% מהמקרים מושגת הקלה ע"י טיפול בתרופות המעכבות ספיגה חוזרת של הסרוטונין ו/או הנונאפניפרין במוח. איתרע מזלך ואת נמנית על אותם 70%. מדי פעם, עקב אירוע חריג ביותר, הדברים מגיעים לתקשורת, נופלים לידי כתב בור ורודף סנסציות והדברים יוצאים מפרופורציות: http://giditherapy.com/tv.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אשמח אם תוכל להתייחס לדבריו ההגיונים והנחרצים נגד הפסיכיאטריה של הפרופסור בקישור המדובר בהודעתי הראשונה... כמו כן מה לגבי ה30% הנותרים? האם טיפול בנזעי חשמל אכן מועיל להם?ומוציא אותם מדכאונם האקוטי?