בעיות בעבודה

לגידי שלום אני לא בטוחה שזוהי שאלה בפסיכוטרפיה, אבל אני במצוקה מאד קשה. אני עובדת בתעשית ההי-טק וכמו כולם סבלתי מהמשבר הגדול והייתי מובטלת מספר חודשים אחרי שהחברה שבה עבדתי נסגרה. זו היתה תקופה מאד קשה בשבילי, ושקעתי בדיכאון (לא עד כדי חוסר תפקוד). הלחץ והרחמים מהסביבה מאד הקשו עלי, כל מפגש משפחתי. עם חברים וכ'ו נאלצתי להתמודד עם אינספור שאלות והתענינויות, וכל דודה נזכרה בקרוב משפחה שעובד באלטה ואולי יוכל לסדר לי משהו וכ'ו. זו היתה חוויה מאד משפילה. למרות שחיפשתי במרץ, מצאתי רק הצעת עבודה אחת שהתאימה לכישורי אך שיש בה שני חסרונות בולטים. הבוס מאד קשה (פרנואיד שבטוח שכולם מנסים לגנוב ממנו כל הזמן, איש גס רוח וכ'ו) והמשכורת מאד מאד נמוכה. (ואני לא מתכוונת שאינה תואמת את משכורתי הקודמת, אלא שאינה תואמת משכורת בסיסית לסטודנט חסר נסיון, ולי יש תואר שני ושבע שנות נסיון מאחורי) בכל מקרה מאחר והכסף עצמו לא באמת חשוב לי, ומבחינה מקצועית זוהי הזדמנות טובה וכבר לא יכולתי לסבול את האבטלה, החלטתי לקחת את העבודה. בנוסף הוסכם שאני אעבוד במשרה חלקית על מנת לאפשר לי להמשיך בלימודי הדוקטורט. בהתחלה הכל היה בסדר. אבל בחודש האחרון היה פרויקט חשוב בעבודה שחייב את כולם לעבוד שעות נוספות רבות מאד, התחייבתי לעבוד, למרות ההגדרה של משרה חלקית ובשלושת השבועות האחרונים אני נשארת פה כל יום שש עשרה שעות ויותר כולל כל השבתות והחגים שהיו בתקופה האחרונה. למרות זאת הבוס שלי, שהוא חשדן ופרנואיד, כל היום עוקב אחרי כולם לראות מתי מגיעים ומתי הולכים (למרות שיש שעון נוכחות) יום אחד הגעתי בעשר בבוקר אחרי שיום לפני יצאתי מהעבודה בשלוש לפנות בוקר והוא צעק עלי לפני כולם שאני משתמטת. מאז כל פעם הוא יורד עלי שאני לא נמצאת מספיק בעבודה. זה משפיל וגם בכלל לא נכון. ניסיתי הכל, לצעוק עליו, לדבר איתו בשיחה רצינית בנסיון להסביר לו שזה מאד מעליב אותי (הוא אמר את לא מבינה בדיחות והמשיך בשלו) ידעתי הכל מראש, ולקחתי הכל בחשבון. היתרונות גדולים מהחסרונות, אני לא יכולה לחזור להיות מובטלת שוב. הפרויקט עומד להגמר ואני אוכל לחזור ללימודי. אבל אני לא יכולה להשתחרר מהמרמור. אני מגיבה באופן תוקפני נורא בעבודה, כלפיו ובכלל. אני מרגישה מנוצלת ולא מתוגמלת ואפילו לא מוערכת על ההקרבה הגדולה שאני עושה. אני לא מצליחה להחניק את הרגשות הללו. הבעיה היא שהתוקפנות הזאת תוביל בסופו של דבר לפיטורי, וזה דבר שאני לא יכולה להרשות לעצמי בשום אופן!!!! אבל אני לא מצליחה להשתלט על עצמי. מה לעשות?

מכירה את המצב היטב תראי, הבוס שלך לא יכול לחייב אותך לעבוד שעות נוספות מעבר למה שהתחייבת אם את מוכנה - זכותך וחובתו לתגמל אותך (לפי החוק) אם לא - זכותך ללכת הביתה מה שאת צריכה לעשות זה פשוט לעבוד את השעות שלך לפי השעון הוא יראה שלא שווה לו להשפיל אותך אם לא - חפשי עבודה אחרת כל עבודה שאת מרגישה שאת מושפלת בה, סופה שתעשי אותה בלי חשק והתוצאה תהיה קשה בהרבה

אילו רק החיים היו כל כך קלים. לפי החוזה שלי אני עובדת במשרת אמון אישי ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליי. חוץ מזה הבעייה היא שבהינתן השוק היום אני לא יכולה למצא עבודה אחרת שתרצה אותי. (ותאמיני לי שאני מחפשת) הבעיה שלי היא לא עם השעות הנוספות, אותן הייתי עושה בשמחה אם לא הייתי מרגישה כל כך מנוצלת. אני לא רוצה לעזוב כי אז אסבול יותר (ואני יודעת על מה אני מדברת) אבל חוסר היכולת שלי להסתיר את מורת הרוח והמרירות יגרום לכך שבסוף יפטרו אותי ואני לא יודעת איך להשתלט על זה.

שירה שלום. את מתארת מצב בלתי נסבל. את מנוצלת ללא ספק כפליים:א-בכך שאת עובדת הרבה יותר שעות מעבר להגדרת המשרה שלך, ב- אינך מתוגמלת על השעות הנוספות האלה. ויותר מכל- את מנוצלת ומושפלת נפשית, כי אותו בוס שמעסיק אותך, גם צועק ומשפיל אותך ברבים. לא ייתכן דבר כזה. אם יש לך כבוד, והכיס אינו קרוע לחלוטין, קחי את הרגליים (קחי את התיק) ולכי, מוטב שאת תעשי את זה קודם, כי כמו שהמעסיק שלך מרגיש לי בבטן, הוא מאלה המסוגלים להשאיר לך מכתב פיטורין על הכיסא גם בעוד שעתיים, ואז גובה האגו שלך יהיה כגובה דשא. אם את מעדיפה לגמור את הפרוייקט, שקיצו קרוב לפי הבנתי את דברייך, גם זה נכון לעשות, אבל להשאר שם , לסבול, להקרין מרמור (כי אי אפשר לשחק אותה אדיש אם לא ישנים מספיק בלילה....)- זה לא מגיע לך. את נשמעת לי אשה אינטליגנטית המכירה את ערכה, אני יודעת שמצב התעסוקה במשק הוא בכי רע, אבל אני בכל זאת חושבת שלמען בריאותך הנפשית וערכך העצמי- יותר עדיף לחפש תעסוקה הולמת במקום בו תזכי להערכה ולא לפרצוף חמוץ וקודר של מעסיק פרנואיד. אני אולי מצטיירת טיפוס של שחור ולבן, אבל אני לא . איפה שרע לי- משם אני בורחת.... ואיפה שטוב לי - שם אני נשארת. בהצלחה ש נ ה ב

שלום שירה, קראתי בעיון את מכתבך הארוך וסליחה, ממש לא הצלחתי לראות מדוע היתרונות עולים על החסרונות. למען האמת, לא ראיתי אפילו ייתרון אחד. את גם עובדת בשכר סטודנט כשיש לך תואר שני ואת בדרכך לשלישי, את גם לא זקוקה לכסף, את גם כועסת ובצדק ואת גם פוחדת שיפטרו אותך, אז למה שלא תתפטרי לפני שיפטרו אותך?! אחרי שבע שנות עבודה ובין תואר שני ושלישי בהחלט מותר לך לקחת חופש. תופעה ידועה היא שכשאדם מוכר את עצמו בזול, הוא נלקח כמובן מאליו וזה מה שקורה במקום העבודה הנוכחי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לגידי שלום. לא פרטתי את היתרונות כי זו לא בדיוק היתה שאלתי. היתרונות הם רבים. אני עובדת ישירות עם שני פרופסורים מהנחשבים בתחום, מה שמאפשר הן עניין, הן התפתחות מקצועית והן יצירת קשרים לעתיד. מתאפשר לי רוב הזמן לעבוד במשרה חלקית מה שמאפשר לי להמשיך ללמוד ובתחום ההי טק מאד קשה למצא משרות חלקיות. למעט הבוס שלי (בעצם הבעלים של החברה שממנו בא כל הכסף ולכן ההתנהגות הזו) כל שאר האנשים כאן מאד נחמדים. אך הסיבה האמיתית היא, שלא משנה כמה אני סובלת עכשיו. סבלתי פי עשר כשהייתי מובטלת. אני עדיין לא נמצאת בשלב בלימודי הדוקטורט שימלא לי את כל היום, ובנוסף התגובות מהסביבה, (וזה לא יאמן כמה חסרי רגישות וחצופים יכולים להיות אפילו בני משפחה והחברים הקרובים ביותר) והכל בעצם משפיע כי אני מרגישה רע עם עצמי כשאני לא עובדת. אני מוכנה לעשות הרבה כדי לא להגיע לשם שוב. אחד הפרופסורים שעובד איתי, מנסה לשכנע אותי לא לקחת ללב את ההתנהגות של הבוס שלנו כי הוא מתנהג כך לכולם בכל זאת נראה לי שהוא יותר כועס עלי, כי אני לא נכנעת כל כך בקלות ועונה לו, כשהבנתי שזה פועל נגדי, הפסקתי לענות. אבל הגסות שלו לא הפסיקה. אין ספק שבעצם זה שהסכמתי למשכורת כל כך נמוכה, "מכרתי את עצמי בזול", וגם את זה לקחתי בחשבון בשכלול היתרונות והחסרונות. בסופו של דבר זו היתה בעיני בחירה בין הרע לרע במיעוטו. לא יפטרו אותי כל כך מהר, כי מבחינה מקצועית אני בהחלט טובה (וגם מציאה, יחסית למשכורת שלי) אבל ממריבה על התנהגות לא הולמת (שלי) הכל יכול להתפתח. אני לא מבינה איך כולם יכולים לתת לצעקות הללו לעבור מעל לאוזן ורק אני לא? ויותר גרוע מזה. למרות שאני מודעת לכעס שמצטבר בי ומודעת לסקנות שבלהחצין אותו בעבודה, אני לא מצליחה להשתלט על עצמי. דרך אגב אני כן צריכה כסף, רק לא מחשיבה את עצמי לפי כסף לכן יותר קל לי להתפשר עליו מאשר על דברים אחרים. חוץ מזה, קוראים לי מעיין. לפעמים אני מגיבה בפורום אז חשבתי לשאול הפעם בשם בדוי. כמובן שמייד שכחתי מזה ועניתי בשמי אמיתי, מעיין.