מתרחקת מאנשים

מרחיקה את כולם מעלי... וכולם אכן מתרחקים........... ואני מרגישה הקלה גדולה, מצד כל מי שאני מרחיקה..... אסור לי אפילו להעיז לחשוב על להעזר במישהו, ככה זה כשהבגידה באה מהאנשים הקרובים ביותר בעולם. מההורים שנתנו לי את החיים. אז משאר העולם צריך להזהר שבעתיים. המטפלת העליבה אותי בעבר כשדיברנו על הריחוק שלי מאנשים, היא אמרה לי אחר כך את בוכה שאת לבד....נעלבתי... ויוצא שאני בוגדת באנשים שהכי יקרים לי ובאמת היו שם בשבילי אולי מתיסכול, קנאה חוסר הבנה...ורצון לנקום במישהו... זה נורמלי?

שלום ליאור, נדמה לי שאני יכול להבין את העלבון שלך מדברי המטפלת (אם כי בוודאי זה לא הדבר היחיד שהיא אמרה לך). אני חושב שאת בוכה כשאת לבד ואת בוכה גם אל מול המחשבה על להיות ביחד בגלל האכזבה הקשה שלך מאנשים. הצעד הראשון הוא ליצור יחסי אמון עם המטפלת שתהייה לך בת-ברית ראשונה שאפשר לבטוח בה. אולי כוונתה הייתה לומר שציפיותייך מאנשים גבוהות מדיי ובכל קשר אנו נאלצים לעשות פשרות וויתורים שאולי אינך מוכנה להם: או שאת מצפה ליחסים טוטאליים או שאת מוכנה לוותר על יחסים לחלוטין, עם כל הכאב הכרוך בכך. הייתי ממליץ לך להתייעץ עם המטפלת על האופציה של הוספת טיפול קבוצתי לטיפול הפרטני שלך כדי שתוכלי ללבן במסגרת מוגנת ותומכת ובזמן אמת מה קורה לך ביחסייך עם אנשים, האם אכן ציפיותייך מוגזמות, האם את יכולה להסתפק בקשרים חלקיים ולקחת מכל קשר את מה שיש לו להציע. החוויה הקשה והמתסכלת אינה חייבת לחזור בכל קשר, אם ציפיותייך תהיינה מציאותיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com