דחוף מאוד!!!
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב! אני בת 30 ואני נמצאת בדיכאון כבר זמן רב ותחת טיפול פסיכייאטרי אשר שום תרופה לא עוזרת. ניסיתי כבר את רב התרופות האפשריות כגון: סרוקסט ציפראמיל ציפראלאקס אדרונקס סימבלטה ואף לאחרונה אני נוטלת את ויפאקס אך גם ללא הועיל. הרופאה שלי אומרת שאין לה כבר מה לתת לי ואני מרגישה עוד יותר רע מזה ובא לי למות. אני קמה כל בוקר ב 11 והולכת לישון גם בצהריים וגם כשאני קמה אני חסרת אנרגיה ובא לי לישון כל הזמן. (אני נשואה ויש לי שניי ילדים קטנים). לאחרונה אף שמתי לב שאני שועחת המון דברים ולא ממש "חיה במציאות" אינני יודעת כבר למי לפנות. בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי גם אך מפאת חוסר תקציב אינני יכולה לחזור לשם. אני לא עובדת, כבר 6 שנים שאני בבית מאחר ואני לא מוצאת עבודה ואני פשוט משתגעת. אני כל היום במרתון של קריאת ספרים כי זה הדבר היחידי שמוציא אותי קצת מהדיכאון. מה לעשות???? בבקשה עזור לי!!!
שלום יעל קראתי בעיון את מכתבך, ואני מאד רוצה לסייע לך. אני מציע מספר דרכים ולשלב אותן. א. יציאה לעבודה ולא משנה מה סוג העבודה, העקר ליהיות במסגרת. ב. לשלב את בן זוגך בבבעיות שלך, להיות הרבה במחיצתו, ולצאת לפעילויות משותפות, כגון חוגי ריקודים שירה , לצאת למופעי סטנדפיסטים, בקיצור לעשות חיים ובצוותא. בהצלחה מכל הלב שלומי
שלום יעל, אל תתייאשי! יש לי מטופלים רבים שעברו תרופות רבות עד שנמצאה התרופה או שילוב התרופות המתאים. רוב התרופות שניסית שייכות לאותה משפחה (SSRI) ושתיים מהן, ציפראמיל וציפרלקס, חלשות למדיי ומתאימות לדיכאון הרבה יותר קל מזה המתואר בפנייתך. המלצתי במקרה כזה היא לפנות לקבל חוות דעת שנייה מפסיכיאטר נוסף. גם אם אמצעייך הכלכליים מוגבלים, תוכלי להרשות לעצמך ביקור חד-פעמי אצל פסיכיאטר מ"ליגה לאומית" הנמצא ברשימת הפסיכיאטרים העובדים בהסדר עם הביטוח המשלים שלך ותקבלי את רוב התשלום בחזרה. במידה ויוחלט, לאחר ניסיונות תרופתיים נוספים, על כך שהטיפול התרופתי אכן מוצה, תמיד קיימת אפשרות לטיפול בנזעי חשמל, שאינו מפחיד כמו שהוא נשמע ואין לו תופעות לוואי לטווח ארוך. עם זאת, המלצתי כאמור היא לא להתייאש, לפנות לפסיכיאטר בכיר מתוך הרשימה הנ"ל ולהתחיל במקביל גם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (ייתכן אפילו שכדאי לשקול לעשות אותו במסגרת אשפוז יום במחלקה פסיכיאטרית של בי"ח כללי). אני דווקא אופטימי בקשר להצלחתו של טיפול כזה, אם תתמידי בו, כי העובדה שאת מסוגלת לקרוא ספרים במצבך מעידה על כך שהיכולת הקוגניטיבית לא נפגעה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
תודה רבה לכם על עזרתכם!