טיפול פסיכודינמי אינטואיציה ובניית בטחון

אני נמצא בטיפול כבר מספר שנים ועדיין לא מרגיש שאני יכול להתגאות באיזה שהוא שינוי משמעותי שאפשר לזקוף חד משמעית לזכות הטיפול למרות שזה בניגוד לדעת המטפל הפסיכודינמי שלי. בעבר הרחוק כבר נטשתי טיפול אחר אחרי מספר פגישות בודדות שהתחיל מצויין, אפילו חלומי, הרגשתי שסוף סוף כן יש סיכוי להפתח קצת בפני מישהו, לגעת ולטפל באמת בדברים המפריעים, אבל ספקות וחששות שהתעוררו (בעיקר בגלל איזה שהיא תחושה מוזרה שהוא מתקדם בקצב מהיר ממני ובכיוון שונה ממה שאני צריך ורוצה ואין לי ממש מושג אם אני צריך להתנגד לו ואם זה אומר שאני חולק על שיקולו המקצועי כמטפל והוא עלול להעלב או לכעוס ומה יהיו ההשלכות של זה על ההרמוניה המצויינת שהיתה עד עכשיו) מנעו את המשכו וחתכתי באותה מהירות שבה החלה ההפתחות, להפתעת המטפל שאף ניסה להפציר בי לחזור. למרות שעברו כבר שנים מאז, אני לא יכול לשכוח את העידוד והאופטימיות שהוא החדיר בי במהלך הפגישות המועטות האלה ובעיקר את התקווה שהייתי יוצא איתה מכל פגישה. אני חושב שהשיטה שלו היתה קוגניטיבית אבל זה רק ניחוש שנובע מההבדל העצום בתחושות שלי מנסיוני בשני הטיפולים אלה. בטיפול הנוכחי הדינמי אני לא מרגיש שאני יוצא מעודד או אופטימי כמעט בכלל ורק מתנחם בזה ומקווה שהמטפל יודע מה הוא עושה במיוחד אחרי ששיתפתי אותו בכל זה כבר מהיום הראשון והוא הפגין בטחון עקבי בהמשך הטיפול והדרך הנוכחית, ואם אני ממש מתעקש אז הוא פשוט "עושה לי טובה" ומסכים איתי ואומר לי לחזור (כאילו בציניות, לא יודע אם מתוך העלבות, או אפילו זלזול שנובע כאילו מחוסר האמון שלי בו ובדרך שלו), מה שמשאיר אותי מבולבל ותקוע. אני כבר הרבה זמן לא מצליח לאמוד את המצב בצורה מספיק אובייקטיבית שתאפשר לי לקבל החלטה על סמך בטחון ולא מתוך תסכול ויאוש. אני מרגיש שיש בי התנגדות עצומה למשהו בטיפול אבל פוחד להרוס לעצמי השקעה כל כך גדולה וארוכה. במהלך הפגישות אני לא שותק אלא מדבר ואפילו הרבה וחותך את דברי המטפל כשלא נראה לי מה שהוא אומר, הוא ציין מספר פעמים שהוא לא יכול להגיד כלום כי אני מבטל הכל. אני מרגיש כאילו לא מצליח להקשיב מספיק או להאמין ולהתחבר רגשית לדברים שנאמרים ולקבל ללא ספקות את מה שהוא אומר וגם כשכבר כן מצליח לפעמים, זה לא ממש נראה לי שהוא מצליח להגיד דברים ש"יחברו" אותי אליו או בקיצור התחושה שהוא לא ממש מצליח "לפגוע" בנקודות החשובות לי ובדרך שאני יוכל לקבל את העזרה שלו. האם אני זה שלא מצליח לקבל את העזרה שלו או שהוא זה שלא מצליח לתת לי אותה? האם זה משהו שקשור רק בי או גם במטפל ובסוג הטיפול? האם יש טעם לשנות אחרי מספר שנות טיפול והשקעה גדולה מאד של כסף וזמן? (הוא דיבר על זה שזה חוסר אמון באנשים ושזה יקרה שוב בטיפול אחר ולמרות שהאינטואיציה שלי הרבה זמן מציקה לי בעניין הוא לא מעודד אותי לסמוך עליה כי לטענתו היא הרי כבר הכשילה אותי בעבר וזה כבר ממש מבלבל) נראה לי שאני נגרר להתפלספויות בטיפול במקום להצליח לטפל בבעיות. רציתי לכתוב שאלה ממוקדת אבל יצא ארוך, מתנצל, מקווה שתהיה סבלנות, סליחה ותודה מראש.

שלום הסובל, קראתי את פנייתך בתשומת-לב ואני שואל את עצמי מה מחזיק אותך בטיפול הזה כל כך הרבה זמן. אתה נשמע אדם ביקורתי מאוד, שהצליח לעשות מעשה ולקום ולעזוב טיפולים קודמים, שדווקא היצבעת עליהם כעוזרים. לא נראה לי שרק דעתו של המטפל, המנוגדת לדעתך, היא זו שמשאירה אותך בטיפולו כל כך הרבה זמן. אני חושב שכאשר תוכל לענות על השאלה הזו לעצמך תוכל לקבל החלטה מושכלת יותר האם להחליף מטפל, לקחת פסק-זמן או להמשיך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

קראתי את מאמריך בשקיקה כבר מספר פעמים בעבר ודיבר אלי מה שכתבת על שילוב לא אידיאלי בין מטופל מופנם למטפל פסיבי. ובאותו הקשר, תגובה שהגבת בעבר למישהי שהתלוננה על יחס עוין-מתגרה משהו מצד מטפל שלטענתה פגע בה, וענית שפעם היית אצל מטפל כזה ולך זה דוקא עזר. וחשבתי, הלוואי וגם למטפל שלי היה אומץ להיות קצת "מניאק" כזה. האם זה רק עניין של אישיות או שיש שיטת טיפול תוקפנית משהו שתעזור למקד את החיפוש? האם מי שמטפל בשיטה הפסיכודינמית בוחר בה מן הסתם בגלל אישיותו הפסיבית? יש מטפלים עם אשיות מוחצנת שמטפלים בשיטה הדינמית?

כתבתי תגובה והיא לא התפרסמה אז כותב שוב, יש מטפלים עם אישיות מוחצנת שמטפלים בשיטה הפסיכודינמית או שזאת רק נחלתם של המטפלים הפסיביים והמופנמים יותר באישיותם הטבעית? מטפל עם אישיות מוחצנת מן הסתם יהיה גם מטפל "מתגרה" וממקד, כזה שלא נותן למטופל להתפלסף יותר מדי ולהתחבא מאחורי מחסומיו ויעזור לו לחשוף את המצוקות שלו אולי קצת בכח אבל בזריזות?