התעללות נפשית בטיפול

שבוע שעבר הייתי בשיחת ייעוץ עם פסיכולוגית.ידוע לי שהיא לא פסיכולוגית קלינית.מהשיחה איתה הבחנתי שהיא לא מקצועית.בשיחה עצמה אמרה לי דברים שערערו אותי מאוד כמו למשל:שיש לי הפרעה נפשית"את משוגעת קטנה" אמרה "ואמך משוגעת גדולה"(אימי חולה במחלת נפש קשה)אמרה לי שאני חולה כמו אמא שלי.קראה לי דפוקה וטיפשה.אמרה שאין לה סבלנות אליי כי אני כל הזמן מדברת על אותן בעיות ושאני לא מנסה לפתור אותן אמרה לי "בשביל מה את באה אליי ,מה אני יכולה לעזור לך עדיף שכבר תקליטי אותי על קלטת ותשמעי כל פעם במקום לבוא אליי" ובנוסף אמרה לי "אני את הכסף שלי מרוויחה ואילו לך הטיפול לא עוזר" על זה אמרתי לה בציניות "תודה רבה לך שאת מדברת אליי ככה" אז היא ענתה לי"לא אכפת לי שלא תבואי אליי יותר".ושיא השיאים היה שהיא נקבה בשמות של תרופות שאני צריכה לדעתה לקבל ואמרה לי לבקש אותן מהפסיכיאטר(אסור לה להמליץ על תרופות כי היא לא רופאה...)והכי חמור שהיא אמרה שאמא שלי חולה ובגלל שהיא כל כך סובלת כבר עדיף לה למות. דבריה של הפסיכולוגית פגעו בי וערערו אותי מבחינה נפשית ויצאתי מהשיחה במצב נפשי קשה ורציתי למות. כשהגעתי הביתה ביקשתי שתתנצל בפניי על מה שאמרה בשיחה האחרונה וזו לא מוכנה להתנצל,אני מנסה כל יום "להוציא את זה" ממנה והיא בוחרת להתעלם ולא לענות לטלפון.עד שלא אקבל התנצלות ממנה על מה שאמרה אני לא אהיה רגועה-אני מאוד מבינה שאני ילדותית וקטנונית וכאדם נורמלי אני צריכה לשכוח את דבריה ולהבין לא ללכת אליה יותר אבל הבעיה שאני מתעקשת שהיא תתנצל.אני אולי קצת מפריעה לה ומציקה לה בטלפון אבל ההנצלות חשובה לי נורא. אני מרגישה שעברתי התעללות קשה וקשה לי להיות בתפקיד הקורבן.מעולם לא אמרו לי דברים כל כך פוגעים וקשים ודבריה החריפו את מצבי הקשה ממילא. ברצוני להזהיר את כל משתתפי הפורום תבחרו טוב טוב את המטפל שאתם הולכים אליו ותמנעו מעתמכם נזקים מיותרים.

שלום אלמונית, קראתי בתשומת-לב את פנייתך ואני יכול בהחלט להזדהות עם תחושת העלבון, הפגיעה והכאב שלך. המשפטים שנאמרו בשיחה בוודאי לא רשומים באף ספר לימוד מקצועי העוסק בטיפול. בדיעבד, מסתבר שהם גם לא נאמרו לאדם הנכון. עם זאת, אני רוצה לספר לך שלפני שנים רבות, לפני שהייתי מטפל, הייתי מטופל ומשפטים ברוח דומה נאמרו לי ע"י פסיכולוגית שהועילה לי בצורה יוצאת דופן. אני לא יודע אם היא אמרה משפטים דומים למטופלים אחרים, אך לי בזמנו דווקא הבוטות הזו עזרה מאוד. כשלא פועלים "לפי הספר" לוקחים סיכון מסויים, אך לפעמים גם סיכוי. תגובתך למשפטים הללו בהחלט מעידה על פגיעות קשה מאוד ואני בטוח שאת נפגעת לא רק מהמטפלת הזו אלא מאנשים אחרים. גם הערתה של המטפלת בקשר לתרופות אינה חסרת שחר. אני לא הייתי מצייד את המטופל ברשימת תרופות מומלצות כשאני מפנה אותו לפסיכיאטר שזו מומחיותו, אך בהחלט הצטבר אצלי ניסיון רב בעבודה עם מטופלים הנוטלים תרופות ובהחלט אם הייתה תרופה שלפי ניסיוני הייתה עוזרת, הייתי מעלה את האפשרות בהתייעצות עם הפסיכיאטר. לסיכום, לא כל המטפלים בנויים מבחינה נפשית לחבק, ללטף ולהכיל את קשייו של המטופל, אך מצד שני, יש מצבים שבהם חיבוק, ליטוף והכלה אינם האמצעים היעילים ביותר, ובוודאי שלא הבלעדיים, בטיפול. אני לא ממליץ לך לחזור אל המטפלת, אך בהחלט ממליץ לך למצוא טיפול שיעזור לך להתמודד עם פגיעות-היתר שלך, שאת בוודאי סובלת ממנה, גם כשאינה מתעוררת מדבריו של איש מקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ד"ר רובינשטיין, אכן אתה צודק.כנראה שלא קורצתי מהחומר שצריך בשביל להתמודד עם האמירות שלה. איך אתה מסביר את העובדה שאני מתמודדת עם נסיבות חיים קשות ויש לי עדיין כוחות נפש לתפקד,לעבוד,ללמוד,לסייע לאימי החולה, ולחברה שנמצאת בצרות? איך יש לי המון כח ואני מתמודדת יפה מאוד אבל מצד שני אני רגישה באופן מופרז? המטפלת הייתה דמות משמעותית מאוד בחיי ואף היו פעמים שהיא הייתה כמו אמא בשבילי(כמובן אמא "שנייה" כי אמא יש רק אחת)ומעצם היותה דמות משמעותית וחשובה לי לא ציפיתי ממנה ליחס כזה.אך מצד שני ידעתי שהיא בוטה וקשוחה ובכל זאת בחרתי ללכת דווקא אליה.יכול להיות שבתת מודע רציתי לשמוע את האמירות הקשות שלה? אולי במידה מסוימת הבאתי את זה על עצמי? אני לא זקוקה לליטופים וחיזוקים אני זקוקה לעזרה תרופתית ושיחתית.כל הזמן מלטפים אותי ומחבקים אותי ואוהבים אותי-מחוץ לטיפול. אז למה אתה חושב שאני זקוקה שהמטפלת שלי תעשה את זה? אתה כפסיכולוג היית מתנצל בפני מטופל שטוען שנפגע ממך גם אם אתה מרגיש שאתה כל כך צודק ושאין לך מה להתנצל? לא היית מתנצל על מנת לרצות את המטופל כי זאת טובתו?