חיים למכירה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום, חבל שאי אפשר למכור חיים, כמו שמוכרים כליה. אני קצתי בשלי, למרות שאין לי תכניות להתאבד. אני מתאבדת כל יום קצת, משקיפה על החיים (של אחרים), אוכלת את עצמי למוות, תרתי משמע, מתעבת בני אדם, מנופחי אגו ומתפוצצים משביעות רצון עצמית, ולא מצליחה להתחבר לאשלייה, שפעם יהיה אחרת, טוב יותר. הרי פעם מזמן קיוויתי, לפני עשרים שנה, וכלום לא קרה, אולי רק להיפך. יודעת מה תגידו, זה הדכאון מדבר, אבל אולי יש צדק בדבריו? כבר אמרו אחרים שהדכאוניים רואים את המציאות הכואבת במיטבה, ואין להם מנגנוני הדחקה, לא? הרוטינה מוכרת, "נסי תרופות אחרות", "נסי טיפול פסיכולוגי ", וכל יתר הקלישאות שיש לאנושות להציע כנגד סבל נפשי, אבל האם הן עוזרות או שזה שכנוע עצמי? מנסיוני, התקווה מתחזקת לתקופה מאוד קצרה ואז שוב מכה המציאות בפנים. מה לעשות, כשחסר לך "אנזים" האהבה העצמית לא תזכה גם באהבתם של אחרים, או שתשמש להם מטרה נוחה לפגיעה. אלה היו שישים שניות על החיים: סתמיים, עלובים ומיותרים
שלום אנונימית, ההמלצה על טיפול תרופתי ופסיכולוגי אינה קלישאה אלא המלצה עקבית שיישומה עוזר ברוב המקרים, גם אם לפעמים הדרך קשה עד למציאת התרופה המתאימה והמטפל המתאים. זו בחירה שלך אם להשתמש באמצעים אלה או לא. השוואה למצבם של אנשים אחרים הם מרשם בדוק להרגיש רע ולא נותר לי אלא להמליץ לך לפנות על טיפול ולהשוות את עצמך לעצמך לפני הטיפול ואחריו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
ד"ר רובינשטיין שלום, קשה לי עם התגובה שלך לאנונימית. מובן לי שתשובה אחרת אין לך, ובמגבלות הפורום ומבלי להכיר את הכותבת, אין לך הרבה איך לעזור. אבל מד"ר לפסיכולוגיה, שבדר"כ נותן מענה בהיר, שקול וענייני בפורום, הייתי מצפה לקורטוב של אמפתיה בתגובה למכתב כל כך נוגע ללב המבטא סבל עמוק ואמיתי, שהרבה קוראים מרגישים, אני בטוחה. לפחות לספק את ההרגשה שיש אנשי מקצוע שמבינים, גם אם לא יכולים לתת פתרון למצב. בכלל, אנשי מקצוע נוטים לעתים לניתוח קר ואנליטי של בעיות נפשיות, כשלעתים כל מה שאדם צריך זה מישהו שמזדהה ומבין אותו.
אני מזדהה עם כל מילה שכתבת...לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר!
כל מילה מילמיליאן! ניחנת ברגישות נפלאה ומופלאה. מאחלת לך כל טוב אנונימית יקרה!
מנהל פורום פסיכותרפיה
