חסרת אונים כיצד עלי לנהוג עם הילד ועם אביו

אני אם חד הורית המגדלת את הילד לבד מאז שנולד. אבא שלו עבריין עם צווארון לבן, המסומם קלות ונשוי בשנית ללא ילדים החליט על דעת עצמו בשנתיים הראשונות להתעלם מקיומו ולאחר שנתיים חזר בו והחליט להכיר בו. לא אלאה אתכם בדרמות החזרה, הבחינה וההכרה שערך הרך עם אביו בשל הקושי שלו להכיר בדמות הזרה שנכנסה לחייו כרעם ביום בהיר... במשך הזמן האב רכש את אמונו ובעיקר רכש לו מתנות להשתיק את מצפונו... הוא אינו שותף כלל בגידולו ובהחלטות הקשורות בעניינו. אינו מעורה במצבו בכל המישורים ומעולם לא היה שותף פעיל באירועים מיוחדים- ימי הולדת, מסיבות סיום וכדומה או להבדיל:ניתוח מסובך שנערך לילד והתאוששות ארוכה עד שעלה לו ארוכה.. ובעיות אלו ואחרות שמתעוררות בילד המתפתח והצומח- מטבע הדברים. מה שהכי חורה ומקומם אותי הוא עניין הסדרי הראיה שמעולם אביו לא עמד בו כראוי, לא השתדל ואף הצהיר שלא ישתדל בעתיד. הילד נקשר אליו, מתקשר אליו בהזדמנויות שונות על מנת לשוחח עמו ולהזכיר לו שעבר זמן ניכר מאז שהגיע לראותו ובמקרה הטוב ולעיתים רחוקות הוא עונה לו, מתרץ את עצמו משלה אותו שיגיע בזמן הקרוב ומנתק ובמקרה הגרוע שקורה לעיתים תכופות יותר: הילד מתקשר ללא לאות וברגע שאביו שומע את קולו הוא מנתק לו בפרצוף..או שהוא מתרץ שהוא בחו"ל או מחוץ לעיר וישוב אליו כשיחזור וברוב המקרים הוא אינו מחזיר טלפון והילד שלי פשוט מנהל מרדפים עקרים אחריו ומתוסכל מעל ומעבר למשוער! בעבר שניסיתי להעיר לו פעמים מספר שטובת הילד דורשת דמות של אב יציבה וקבועה ושימלא אחר הסדרי הראיה של פעם בשבוע לפחות(אם לא את הסדרי חלוקת השבתות והחג שמעולם הוא לא מילא)הוא ניבל את פיו וצעק עלי שהוא יעשה מה שבא לו ויבוא מתי שמתחשק לו ומתי שהוא יכול... וכשהבהרתי לו שבמתכונת הקיימת מוטב שלא יראה את הילד כלל ויתנתק מחיו, על מנת שלא ישלה אותו ולא יתעלם מצרכיו וכך הילד ישלים שאין לו לגמרי דמות אב ולא יפתח ציפיות ויגדל מתוסכל... הוא קילל והגדיל לעשות כאשר איים עלי בדברים שאין להקל בהם ראש. (הוא אדם שישב רבות בכלא כך שלא קיים אצלו עניין גורם ההרתעה של ענישה והוא אינו חושש מרשויות האכיפה, מהסתבכות עם המשטרה או מכל נקיטה של יד קשה) נכון להיום הילד לא ראה את אביו למעלה מחודשיים ימים ומדובר בילד בוגר, מחונן מכפי גילו ופיקח ביותר המבין את המצב לאשורו ...ואת משמעותו. הילד מנסה להשיג אותו כמעט ברמה יום יומית, משאיר לו עשרות הודעות ואביו לא מתייחס ומתעלם מכל תחנוניו ובכיותיו שיפגש עמו. במהלך החודשיים פעם אחת בלבד הוא ענה לו בטעות מאחר ובהתחלה לא זיהה את קולו הצרוד של הילד והבטיח לו שיבוא באותו יום וכמובן לא הגיע ולא התקשר להסביר או לעדכן. האם עלי לראות בסבלו של הילד שלי ולעמוד מנגד? האם עלי לנקוט בצעד כלשהוא? או להותיר את המצב כמות שהוא כדי שאביו לא יתנקם בו?! חשבתי לשכור לו חונך- דמות חינוכית, אמפאטית, אכפתית, וסמכותית שתשמש לילד מעין דמות אב ומחנך. האם זה אכן רעיון גאון לצאת מהפלונטר? קשה לי במצב של תסכול וסבל הילד- להרים ידיים ולוותר!

שלום אמא, קראתי בתשומת-לב את הטקסט הכואב והמפורט שלך (אם כי לא ציינת את גיל הילד). אני חושב שרעיון החונך הוא מצוין בנסיבות שתיארת, גם אם בהתחלה הילד יגלה כלפיו חוסר אמון ורגשות שליליים שהוא מעביר מיחסיו הבלתי-יציבים והמתסכלים עם אביו. עם זאת, הציפיות של הילד מאביו תמיד תישארנה גבוהות ולהרגשתי, אם תנסי להרחיק ביניהם כדי לחסוך לילד כאב, קשה יהיה לילד לתפוס ברמה הרגשית שהדבר נעשה לטובתו ואז גם היחסים שלו איתך ייפגמו וחבל. אפשר, אולי, לרענן את הסדרי הראייה, אך התחזית מפוקפקת מאוד, כי לפי תיאורייך, האב סובל מהפרעת אישיות אנטי-חברתית ומערכת הערכים שלו (המצפון, האני העליון) ויכולתו לאמפתיה פגומים ביותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

עסקינן בילד בן 6 אך כאמור מפותח ומחונן מכפי גילו. אינני מרעילה את הילד כנגד אביו-חלילה, ההפך היא הנותנת אני מנסה לגשר על הפערים לקשר ולקרב בינהם בכל הזדמנות הנקרת בדרכי אך הקשר הנו חד צדדי(רגש סנטימנטלי ותלות של הילד באביו המרוחק והמתנכר לו)אלמנט המגביר את סף התיסכול אצל הילד. מחד אני לא מונעת בעדו להתקשר ולחזר אחרי אביו ונותנת מקום לביטוי רגשותיו ותסכוליו אך מאידך גיסא צופה את ההשלכות לכך שאביו לא עומד בציפיות האלמנטריות שלו ולא שוהה לכל תחנוניו ושידוליו ובכך הוא מגביר את סיבלו ותסכוליו וזה גורם לי לאוזלת יד! האם מעבר לפרויקט של בחירת ומציאת חונך לילד שלי עלי במקביל להשאיר את עניין הסדרי הראיה כמות שהם-להשאיר את הכדור בידי האב ולקוות שביום מן הימים הוא יתפקח ויתעשת?על מנת לא לפגוע במרקם היחסים העדינה של החוט המשולש?ולמנוע נקמה מצד האב שתחול על הילד בעיקר?בשל היות האב אישיות אנטי סוציאלית?