לימודים

דוקטור שלום שמחה לראות שחזרת אני מתלבטת לגביי לימודי אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה קלינית כשברקע הפרעת אישיות תלותית דיכאון וניסיון התאבדות. אני אחרי שלוש שנים של טיפול אתה חושב שהפרעת האישיות יכולה למנוע ממני להיות פסיכולוגית ועל כן עדיף לי מראש לנסות תחום עיפולי אחר? האם גם בלנסות להתקבל לתואר שני בעבודה סוציאלית יכולה להיות בעיה סביב הבעיות איתן אני מתמודדת? תודה מראש

שלום שני, עקרונית, אינני סבור שקשיים רגשיים שמתמודדים איתם (קל וחומר בעזרת טיפול) חייבים למנוע קבלה ללימודי מקצוע טיפולי. הקריטריון לקבלה צריך להיות, בין היתר, יכולת התפקוד של האדם. מבחינה זו אינני רואה הבדל עקרוני בין פסיכולוגיה קלינית ועבודה סוציאלית. כמובן, שאדם תלותי מאוד, שמרגיש חוסר אונים בהתמודדות האישית שלו עצמו עם החיים, יתקשה מאוד לעזור לאנשים אחרים. המקצוע הטיפולי מחייב, במידה רבה, מילוי תפקיד הורי כלפי המטופל ואם את מרגישה שאת עדיין נותנת את התפקיד הזה לאנשים אחרים, עדיין מוקדם לחשוב על רכישת מקצוע טיפולי. עם זאת, במידה ואת צעירה ומאחר שהלימודים עצמם מפתחים מידה מסוימת של עצמאות והשנים עושות את שלהן, לא הייתי פוסל זאת על הסף. כמרצה שמלמד סטודנטים לתואר ראשון, שזה עתה סיימו את שירותם הצבאי, אני רואה התפתחות אישית ניכרת בין תלמידי השנים א', ב' ו-ג' תוך זמן קצר מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org