אולע עדיף בלי אהבה?

אני יוצא בערך כשמונה חודשים עם בחורה בת 23. אני בן 28 , טיפוס מאוד רציני מיושב שיודע מה רצונותיו ומטרותיו בחיים, וחברתי טיפוס יותר ביקורתי כלפי עצמה והסביבה ועדיין ללא כיוון ממשי בחיים. אני מתחילת הקשר הבהרתי כי אני מחפש קשר רציני במטרה למסדו לכדי נישואים. אולי זה היה מלחיץ אבל לאור קשריי האחרונים (שני פרידות על סף נישואים),אני רצית שתידע שאני מחפש קשר רציני ולא הרפתקאה ואם היא בעניין אז אין בעיה. במהלך התקופה היו לנו חילוקי דיעות ומריבות אבל תמיד מצאנו את הדרך להישאר ביחד כי אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני. לאחרונה (לפני שלושה חודשים) עברנו להתגורר ביחד על מנת לבחון את הקשר לעומק, בסה"כ הכל היו הרבה דברים חיוביים אבל עם זאת האופי הקטרני והביקורתי שלה כלפיי וכלפי עצמה מוביל אותנו למריבות. היא עדיין לא מבינה את הרעיון השיגרתי (עבודה ,בית כן') שחוזר על עצמו ורצה תמיד ריגושים יום יומיים כאשר זה בעיניי בלתי אפשר ברמה היום יומי. ללא ספק ברור לי שיש ביננו פער הן בגיל והן בניסיון הרגשי והזוגי. עד היום חששתי מאוד לעזוב בכל הקשרים שלי (אולי חרדת נטישה) פשוט לא רציתי לקחת על עצמי את האחריות לכך שאולי אני עושה טעות ותמיד הובלתי את בנות הזוג להחלטה על ידי כך שדחקתי אותם לפינה בכך שהיו צריכות לקחת החלטה (בדרך כלל הצעת חתונה). אני חייב להודות שבכל הקשרים שלי אני הייתי זה שידע תמיד מה הוא רוצה מעצמו. אני ממש לא מעוניין למשוך עוד קשר ובסוף לגלות ששוב טעיתי. אבל במקרה הנוכחי אני מאוד אוהב אותה ומאוד רוצה שזה יצליח. אבל השאלה שאני שואל את עצמי זה האם אני עושה אוול לעצמי או לה. לאחרונה אנו דנים בנושא החתונה, היא יודעת שאני לא רוצה למשוך את הקשר. היא מאוד לחוצה מגילה הנוכחי, מהרעיון, וזה לגיטימי בעיניי אבל כבר נמאס לי כל הזמן אני צריך ללכת לפי הרצונות שלהן ולהתחשב ולהתפשר מתי התפשרו למעני. אז נכון שאפשר להסיק על סמך מכתבי שאני מבולבל, וזה אולי נכון. אבל שימו כל אחד הכי רציונלי במקומי שצריך לקחת החלטה אם להשאר עם מישהי שהוא אוהב אותה או לעזוב אותה, ואני מבטי לכם שההחלטה לא תיהיה קלה. אז למרות התשובות שייענו לי אני סביר להניח יעשה את הצעד שוב (הציע נישואים) ואתן שהוא למעלה להחליט הרי איפהשהוא יש לכל אחד את הגורל שלו. לסיכום: תאמינו לי אהבה זה דבר מדהים אבל בהחלט מושג שכורך אותנו בהסתבכויות בחיים. אשמח לשמוע תגובות.............

קראתי את מה שכתבת ואני חושבת שאתם נמצאים במקומות נורא שונים בחיים. אני פחות או יותר בגילך כך שאני מבינה את הצורך שלך בלהתמסד. יחד עם זה אני מבינה אותה בגילה בחיפוש אחר הריגושים והצורך להנות עוד מהחיים לפני שהיא מתחייבת לחתונה וילדים. שני הדברים טבעיים. אתה צריך לבדוק עם עצמך אם שווה לך לחכות לה או שאתה כבר זקוק ללכת הלאה בחיים ולהכיר מישהי שצרכייה דומים לשלך. אין ספק שזו החלטה קשה ביותר אבל הכרחית. אהבה לא תמיד קלה אתה צודק אבל היא חלק מאד חשוב בחיינו בהצלחה !!!

שלום מתוסבך, ובעצם לא מתוסבך, אלא יותר נכון, מסבך. קראתי את דבריך בתשומת-לב והרגשתי היא שאתה כנראה בחור חביב, שיודע ליצור קשר ולשמור עליו, אבל אתה מלחיץ וממאיס את עצמך על הצד השני בשלב מסוים, ובכך כמובן שאתה עושה עוול לעצמך. אי-אפשר לאהוב בלי "להסתבך", אהבה היא לא דבר סטרילי, אבל לא צריך לסבך אותה בכוח. הרגשתי היא שאתה הופך את האהבות שלך לבתי-כלא. אילו אני במקומך, הייתי מסיר מעל סדר היום את תכניות הנישואין ולא מזכיר אותן. מי שתאהב אותך ותהייה מעוניינת להינשא לך, כבר תיידע אותך על כך בצורה זו או אחרת ואם היא לא תיידע, הלחצים שלך לא יעזרו. פשוט להגיד ויותר מסובך להרפות, to let go, ואם אינך מסוגל לכך, בכוחות עצמך, פנה לייעוץ כדי להבין מה, בגיל 28, הופך אותך ללחצני כל כך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

שמחתי לקבל את תגובתך דוקטור גידי, אולם נכון שנראה שאני מסבך את הדברים ושאני לחוץ אבל הנקודה היא שאני עושה את זאת במודע כי אני בשלב בחיים בו אני רוצה להתמסד. לאהבה יש חוקים משלה, אנחנו מתאהבים דווקא באלה שהופכים את החיים שלנו ליותר מורכבים. האמת שבמכתב אחד שלי אי אפשר לספר את כל ההיסטוריה שלי. אבל אדם שרצונו להתחתן(בגיל 28) הוא לא לחוץ לטעמי, הרי יש כאלה שמתחתנים בגיל הרבה יותר צעיר. אבל ללא ספק אני מסכים שהמילה נישואים עולה באויר מתחיל לחץ טבעי. למדתי את הנושא על בשרי. אז אולי בנושא המכתב אפשר לכתוב : "הלחוץ" אבל אם הרצון להתחתן הוא לחץ אז אני אשם. לסיכום: אני בטוח שיש בחורות שיגידו (לאור מצב הבחורים בחוץ שלא ממהרים להתחתן), למה אנחנו לא פוגשות "לחוץ" כזה? ואני אשאל, למה אני פוגש דווקא את אלה שעדיין לא מוכנות להתחתן? יום טוב לכולם..................