עצבות ופרידה

לד"ר גידי שלום. לפני כחודשיים חבר שלי נפרד ממני. היינו ביחד שנתיים וחצי שכללו הפסקה של מספר חודשים. הקשר שלנו היה לא טוב, רבנו הרבה, ועיצבנו אחד את השני. גם בפרידתינו הקודמת וגם בזו האשמתי את עצמי. אני יודעת שהוא אהב אותי, אך פשוט "נשבר לו" מדילמות שלא ידעתי להתמודד איתן ומעצבים שהייתי מוציאה עליו (אני מתנהגת באופן דומה גם עם משפחה , להם פשוט אין ברירה להישאר לצידי... :/ אני בת 22. מאז שנפרדנו אני מרגישה פחד שמא אשאר תמיד לבד ולכן אני לא מצליחה להתנתק ממנו. אני מחפשת תרוצים להישאר איתו בקשר כלשהו, ואני יודעת שזה מונע ממני להמשיך. אני סטודנטית ואני מרגישה שאני כל בוקר קמה לעשות משהו שאיני רוצה. תחושה זו מוכרת לי, גם בתיכון, וגם בצבא, תמיד העדפתי להיות בתקופה אחרת בחיים. לאחרונה התחלתי להרגיש פחד כי מרוב שדחקתי את החיים, התפספסו לי כל התקופות ה"טובות" בצער ובשאיפה להיות במקום אחר. אני לא רוצה לחפש משהו אחר לעשות עם חיי, אינ לא חושבת שזו הבעיה, אני מוקפת במשפחה ובחברים, לומדת מקצוע קשה אולם ראוי ומכובד... אני רוצה לדעת איך להעריך את הזמן בו אני נמצאת, ואיך לא לפחד שכל יום שעובר לא נוצל כאוי. אני לא רוצה להתעורר עוד 20 שנה כשבאמת כבר יהיה מאוחר... אודה לך על עצתך :) רונית.

שלום רונית, המסקנות שאת מסיקה בגיל 22 מכך שקשר עם בחור אחד לא עלה יפה הן מסקנות שליליות מרחיקות-לכת באשר לעצמך. את מתייחסת לעובדה שהבחור המסוים הזה רצה אותך כאל מקרה חד-פעמי, כאילו קשה לך להבין איך זה קרה ומדוע מישהו ירצה אותך בעתיד. כל אלה מצביעים על דימוי עצמי נמוך, מלווה נטייה לדיכאון, שאותה תוכלי לבדוק בעזרת השאלון הקצר הבא: http://www.zarut.com/gidi/questionnaire/index.html . כעיצה מיידית המלצתי היא לשנות את תפיסת הזמן שלך. את חושבת במושגים של נצח: אם לא הלך אם הבחור הזה, לא תמצאי אף פעם בחור שירצה אותך והמלצתי לך היא להתייחס אל כל יום כאל יחידה העומדת בפני עצמה. זה, כמובן, לא פוטר מהצורך להתייחס אל הדימוי העצמי הנמוך מאוד שלך במסגרת טיפול פסיכולוגי פנים אל פנים, שכן ברור שבעיה כה עמוקה אינה יכולה למצוא את פתרונה בעיצה בפורום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org