סכיזופרניה פראנואידית

ידידי כתוצאה מפיטורים מכוערים ומלחמה נוקבת לקבל את המגיע לו ולנקום את נקמתו וכדומה..לקה בסכיזופרניה פראנואידית ומאושפז במצבים פסיכוטים במחלקה סגורה וכדרך קבע במתכונת ובמסגרת של אשפוז יום. הוא מתעקש שעוקבים אחריו ואין זה פרי דימיונו ומוחו הקודח ומשדל אותי להבהיר לרופאיו שהוא לא לוקה בפסיכוזה והוא בטוח שעוקבים אחריו. הוא רואה זאת עיין בעיין וכדומה. שאלותי: 1. ברי לי כי הוא אובחן כראוי ומטופל בהתאם לאבחנה שלו אך איך אני כידידתו אמורה להקל מעליו את סבלו? ואיך להגיב לו להאשמות שלו כלפי הרופאים והאחיות שכביכול לא מתחשבים בו ותופרים לו תיק?(שזה חלק אינטגראלי מהמחלה שלו אני מניחה)מה אני אמורה להגיב? 2. האם לאחר ההתקפים הפסיכוטים האדם המאוזן יודע וחש כי עבר עליו התקף פסיכוטי? ומודע לכך שהכל היה תוצר פרי הדימיון? או שהוא בטוח שהפראנויה, הדלוזיה והלוצינציה הם אכן מראות וקולות אמת (סוביקטיבית)שלו שהוא חש וראה והריח בקונקרטיות?

שלום לך, כידידה, המלצתי לך היא להקשיב לידידך, בלי לבקרו ובלי למתוח עליו ביקורת. דווקא בגלל שמחשבותיו מוזרות, חשוב לו שמישהו - ולאו דווקא מטפל - ישמע אותו. אין פירושו של דבר שאת צריכה להשתתף במערכת הפאראנואידית שלו ולהאמין לו, אך את כן יכולה להקשיב לו בלי להביע עמדה ותוך הבעת אמפתיה לתחושותיו הקשות. אם ידידך יסכים ליטול את הטיפול התרופתי המוצע לו, רוב הסיכויים הם שכל עוד הוא לוקח את התרופות, הוא יכול להגיע לתובנה שהוא היה חולה. אולם, במצב כזה, הסיכויים שלא ישתף פעולה עם הטיפול התרופתי גבוהים גם הם משום שלשיטתו ובעיקר להרגשתו הוא אינו חולה אלא קורבן של הנסיבות ואם אינו חולה הוא אינו מרגיש את הצורך בנטילת תרופות. עוד יש לציין שעל אף ההתקדמות הניכרת בפיתוח תרופות אנטי-פסיכוטיות עם מה שפחות תופעות לוואי, תופעות הלוואי עדיין קיימות ומעכבות חולים מליטול תרופות וכאשר הן מופיעות יחד עם חוסר שכנוע של האדם במחלתו, הסיכוי שיתמיד בנטילת התרופות עלול להיות נמוך. עם זאת, אם הוא אושפז ואף משתף פעולה במסגרת אשפוז יום, ייתכן מאוד שהוא על הדרך הנכונה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

תודה רבה על התגובה המהירה והמפורטת. ידידי נוטל דרך קבע תרופות אנטי פסיכוטיות ומשתף פעולה היטב עם רופאיו אך לעניות דעתי הוא עדיין לא מאוזן תרופתית ובטוח שאכן עוקבים אחריו והוא רואה זאת במוחש! בשל המרחק הגיאוגרפי הרב רוב הקשר שלנו הנו באמצעות המדיה הוירטואלית כך שהקשבה אמפאטית ללא נקיטת עמדה משלי אינה יכולה לבוא לידי ביטוי במסגרת המוגבלת הוירטואלית והוא במצוקתו דורש תגובות לשאלותיו ותחושותיו ואני חסרת אונים למולו. האם התחמקות אלגנטית מתשובה ברורה וישירה שאני נוקטת בה כלפיו מקובלת כפשרה במצב הרגיש שנוצר? או שהיא מתפרשת אצלו כהתעלמות שרירותית מצדי? האם שב ואל תעשה עדיף? האם להיות אמפאטית ונחמדה בתגובותי ולדרוש בשלומו הם המוצא מהפלונטר? כאשר ציינת את ההבדל בין מחלה/אדם שחלה לבין קורבן של הנסיבות אני תוהה: *מה ההבדל בין אדם שחלה לבין קורבן של הנסיבות? זה הרי אותה גברת בשינוי אדרת! (אדם שחלה במהלך חייו במחלת נפש הוא קורבן מובהק של הנסיבות ולא ניתן להאשימו או לבקש ממנו שיטול אחריות על מעשיו ו/או על (התהוות) מחלתו!) *הרבה אנשים שאינם חולי נפש פסיכוטים בטוחים בכל נימי נפשם ומאודם שהם קורבן ניצחי של הנסיבות בחייהם ותולים את הקולר של צרותיהם בנסיבות חיצוניות ובגורמים חיצוניים ובאנשים אחרים זולת הם עצמם ולא נוטלים אחריות אישית על מעשיהם ופועלם! האם יש בהם מאפיינים אישיותיים/מוטיבים של מכניזים לחולים הפסיכוטיים? *האם הכרת הבעיה מהווה חצי מהפתרון יכולה בכלל לחול אצל חולי הנפש הפסיכוטים? שהרי חלק אינטגראלי מבעיתם ומחלתם הנה אי הכרת מצבם כמות שהוא ואובדן קשר ובוחן עם המציאות!