פוסט טראומה

לפני כ-3.5 חודשים קרה לנו אסון.ביתי היחידה בת השנה וחצי נהרגה בתאונת דרכים מחרידה.בתאונה אני נפצעתי קשה ובעלי קל יחסית.עד לפני שבועיים הייתי באשפוז בלוינשטיין,שם קיבלנו (כל אחד בנפרד) טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ללא תרופות. אני הובחנתי כסובלת מפוסט טראומה בצורה קלה-בינונית.הבעיה עם בעלי-הוא לא סיים את הטיפול ולא מוכן ללכת לאף מטפל אחר.קשה לו להיפתח,הוא לא מדבר בכלל על מצוקותיו ועל הטראומה הקשה שעברנו.הוא כמובן התנתק מכל דבר הקשור בעיניו לתאונה או מקומות שההינו באותו יום גורלי,איבד את המוטיבציה לעשות דברים ולקום בבוקר.הוא טוען כי אינו זוכר דבר מהתאונה למרות שלא איבד את הכרתו. יש לציין כי בעלי נהג ברכב בזמן התאונה.אני מודעת למצוקותיו ולרגע לא כעסתי או היטחתי בו את האשמה אך אני לא יודעת מה לעשות.הוא מגיע בערבים מאוחר הביתה-לדעתי קשה לו להתמודד עם השקט... אני סבורה כי גם הוא סובל מפוסט טראומה אך הוא לא מוכן לשמוע. מה עושים???מניחים לו לנפשו??? אני מרגישה שקשה לי להיות אחראית גם עליו לאור מצבי(הפיזי והנפשי)אך קשה לי ואף מכעיס אותי לראות שהוא לא מטפל בעצמו. אודה על עצתכם

שלום קרן, ראשית, הרשי לי להביע את השתתפותי בצערכם. אובדן ילד הוא טרגדיה קשה במיוחד הן משום שזו יצירה שרק התחלתם בה והיא נקטעה באיבה והן משום שאנשים מצפים לתמוך במי שאיבדו הורים מבוגרים או אנשים אחרים שהמוות שלהם טבעי יותר ואובדן ילד הוא לכאורה לא נורמטיבי ומאיים מאוד גם על הסביבה שאמורה להיות תומכת. בקשר לבעלך - מבחינה טיפולית גרידא, אדם שעבר טראומה כזו של אובדן אמור לעבור דרך שלבים מסוימים ולא לחזור מהר מדיי למסלול החיים הרגיל, אך כאן יש הבדל תהומי בין התמודדות של גברים ושל נשים. גברים הרבה יותר מדחיקים וחשוב להם להיות עסוקים ולחזור לחיי היום-יום. בעבר ההדחקה הזו הובנה כדבר שלילי באופן חד-משמעי ואז היה טעם אולי לשכנעו להמשיך בטיפול, למרות שאני אישית אינני מאמין בטיפול שאדם אינו מעוניין בו. בשנים האחרונות יש יותר ויותר הכרה בכך שלפעמים הדחקה אינה דבר שלילי ובעיקר במקרים של אובדן ושכול, המחקרים מצביעים על כך שאנשים שלא הביעו מצוקה קשה בשלבים הראשונים של האבל אינם מביעים אותה גם אחרי שנים. ייתכן שזו דרכו של בעלך להתמודד עם המצוקה והוא אינו בנוי לחטט בפצע החי כעת. יש אנשים שמתאים להם יותר ניתוח מיידי לעומק ויש אנשים שזקוקים להוספת תחבושת ועוד תחבושת כדי להקל על הכאב. נראה לי שבעלך נמנה על הסוג השני. שלא תדעו עוד צער. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org