פרפקציוניזם?התמכרות?

שלום. אני בת 24 וחברי מזה 5 שנים הוא בן 28. לפני כשנה לערך הוא החל לעבוד כמנהל שכיר והשאיפה שלו היא להתפתח בתחום וליהיות עצמאי. הוא כמעט ואינו אוכל ונמצא בעבודה כל יום בממוצע 16-18 שעות. הוא ניתק קשרים עם כל הסביבה שלו, כולל ריחוק ממשפחתו וכל עניינו בחיים זה העבודה. אנו כמעט ואיננו מתראים וישנם ימים בהם אפילו אנו לא מדברים. מערכת היחסים ביננו התדרדה ויש ריחוק משמעותי. הוא מודע לכך שאני קוראת לו פרפציוניסט ומכור לעבודה אך הוא טוען שזה הדבר היחיד שגורם לו אושר כמו שלא היה מאושר כל חייו וזו הדרך היחידה בה יצליח להגשים את שאיפותיו, גם אם יצטרך לוותר על שינה, אוכל וחיי חברה. הוא טוען כי הדבר היחיד שמעניין אותו זה העבודה. הוא רואה הכל כשחור או לבן וטוען שאם יום אחד יצא מוקדם יותר מהעבודה הוא לא יתקדם בחיים ויהיה "בינוני". הוא טוען שפרפקציוניזם זו הדרך היחידה להצלחה. מה לעשות???? אני מרגישה שעם הדרישות שלי ממערכת היחסים, שנראות לי לגיטמיות בהחלט אני מפריעה לו ומעיקה עליו, מצד שני אני לא רוצה לוותר עליו, אני אוהבת אותו. מה גם שאני דואגת לבריאותו...

שלום הילה, חברך לא ישתנה למענך והוא אומר לך את זה במילים ובמעשים. אהבה אינה תנאי מספיק לקיומו של קשר הדדי. יכול להיות שבעתיד חברך ימצא מישהי קרייריסטית מאוד שתהייה מכורה לעבודה גם היא, או לחילופין (ויותר סביר), מישהי שבגלל דימוי עצמי נמוך במיוחד תסתפק במועט. יכול להיות גם שבשלב כלשהו הוא יצטרך להתעמת עם עצמו. נכון לעכשיו אפשר להציע לך רק לעזוב אותו ולבנות לעצמך חיים משלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org