מתלבטת בין פסיכולוג לטיפול באומנות

שלום רב. בני בן 15 ילד עם לקויות למידה, בנוסף, בזמן האחרון הכל לא טוב לא. לא שמח, לא מאושר לא יוצא מהבית חוץ מלבית הספר. כל היום במחשב אן בטלויזעה, מסרב לצאת לתנועות נוער. מרגיש תמיד דפוק תמיד כולם צוחקים לו ולועגים לו, אף אחד לא אוהב אותו, לא יודע לדבר עם בנות ולא עם בנים. בבית הספר הוא אומר שיש לו חברים, אך אח"הצ הוא לא נפגש עם אף אחד!! אני יודעת שמצבו מצריך טיפול מיידי. מגדיר את עצמו בכיין ורגיש. בעבר הוא סרב לקבל טיפול פסיכולוגי למשל, אך היום הוא (טוען) שהוא מוכן לקבל כל טיפול שיעעזור לו. ההתלבטות שלי היא האם כדאי לקחת אותו לשיחות עם פסיכולוג או למרפאה באומנות. ההתלבטות גורמת לי לא להתחיל טיפול למרות שאני יודעת שזה לרעתו. אני מעוניינת בטיפול שיתן פתרון ועזרה הכי מהירה שיש. לגבי טיפול באומנות אני לא מכירה כל כך את התחום אך לחוסר הביטחון העצמי והירוד שלו ולדימוי העצמי הנמוך ביותר שיש לבני נאמר לי שמרפאה באומנות זה המענה. אודה להתייחסותך ולתגובתך לגבי ההתלבטות שלי באיזה מטפל לבחור. בברכת שבוע טוב, אסתי

שלום אסתי, על פני הדברים ומבלי להכיר את בנך, לא נראה לי שטיפול באומנות הוא טיפול הבחירה הראשון (ויש לציין שיש לי הערכה רבה לתחום). אני הייתי רואה טיפול באומנות כתוספת לטיפול בשיחות או כטיפול במי שקשה לו מאוד להתבטא מילולית (מה שלא נראה לי המקרה אצל בנך) או במי שהיה בטיפול בשיחות, למד את כל הז'רגון המקצוע ונוטה להתייחס אל בעיותיו בצורה שכלתנית מדיי. אני גם מתקשה להבדיל בין הרצון שלך שהוא יילך לטיפול ובין הרצון שלו וקשה להתעלם מהגנתיות-היתר שבה את כותבת עליו ואשר, ללא ספק, תורמת לקשייו. את נשמעת מאוד דאגנית לגביו: יש המון בני נוער שלא הולכים לתנועות נוער והמון בני נוער שמבלים כיום מול המחשב (מה גם שאנו חיים בעידן שהמחשב משמש בעיקר כלי תקשורת בין אנשים) ואני שואל את עצמי אם החברים שיש לו בבי"ס אינם מספיקים לו. על כל פנים, קודם כל, הייתי מוודא שהוא באמת ובתמים רוצה ללכת לטיפול ולא רק מסכים לרצון שלך שהוא יילך לטיפול (שימי לב שאת משתמשת במילים "לקחת אותו לשיחות" כשמדובר בנער בן 15!). שנית, הייתי בהחלט שוקל את האפשרות שאת תפני לייעוץ, בין אם הוא יפנה לטיפול ובין אם לאו, כי את משדרת חרדה ודאגנות עצומות, שלא מיטיבות עם שניכם. שלישית, תתחילו מטיפול "רגיל", שיהווה את הבסיס לצורות טיפול אחרות, אם בכלל יהיה צורך בהן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

תודה על תשובתך. אני אכן מאוד דאגנית וכואבת על המצב. לא ברור לי מה הכוונה תתחילו מטיפול "רגיל" הכוונה לטיפול פסיכולוגי? בני אכן "זועק" לעזרה. הכל רע לו החיים לא יפים בעיניו ולפי דבריו. כאשר אני רואה קבוצות בני נוער בגילו מטיילים ביחד ברחוב או יושבים ומדברים ומבלים בימי שישי ובני בבית ומסרב להזמין חברים למרות שאני נותנת לו יד חופשית . לא נראה לי שמצבו רגיל. לתשובך אודה.