טיפול

שלום, יש לי 2 שאלות: 1. לגבי טיפול תרופתי: חשבתי שפסיכותרפיסטים לא דוגלים בשימוש בתרופות וזה נשמע לי מוזר שאתה מזכיר את זה הרבה כחלק בלתי נפרד מהטיפול במקרה של דיכאון וכדומה. אני אישית סבלתי מדכאון מספר פעמים בחיי ומעולם לא לקחתי תרופות ואני לא רואה בכך שום צורך. אני חושבת ש90 אחוז מהאוכלוסיה סובלת לפעמים מדכאון וזה לא נשמע הגיוני שכולם יקחו תרופות... 2. אני בת 24. רציתי לשאול לגבי חבר שלי: יש לו בעיה עם תקשורת מילולית. לוקח לו הרבה זמן לבטא את עצמו. זה גורם לו ממש למאמץ פיזי ונפשי. זה מאוד מקשה על הקשר שלנו וגורם לבעיות. האם טיפול פסיכותרפי יכול לעזור לו? או שמא אנו זקוקים לטיפול זוגי? או שזה בכלל לא הכיוון... תודה.

1. טיפול תרופתי חיוני לעיתים רבות על מנת לשמש "קטליזטור" לטיפול פסיכותראפי שורשי ועמוק וארוך טווח. כמו כן במצבים רבים, במיוחד במצבי דיכאון- האדם מצוי ב"בירא עמיקתא" של ממש וטיפול תרופתי מהווה "פיקוח נפש"- פשוטו כמשמעו. ישנו הבדל עצום בין דיכאון דיסטימי(קל עד בינוני וארוך טווח) לבין דיכאון אקוטי- מז'ורי וכדומה. במצבי דיכאון אקוטים- רק תרופה נוגדת דיכאון, בעצת והמלצת פסיכיאטר מומחה-כמובן, תוכל להוות לאדם עוגן הצלה והיא זו בלבד שתוציא אותו מ"הבועה" בה הוא מצוי ותגאל אותו ממוות אין סופי בעודו בחיים. ותרופה במצבים אלו היא בבחינת:חובת "צו השעה" ונועדה כמובן להציל חיים ואין לפקפק בחיוניותה ובדחיפותה לאדם השרוי בדיכאון אקוטי. מאחר ובעידן הציויליזציה ישנן תרופות מתקדמות עם תופעות לוואי טריויאליות וזניחות ושאינן יוצרות תלות במשתמש- תרופות מקבוצת SSRI מומלץ מאד אף במצבים פחות קיצונים ודרמטים לעשות בהם שימוש לצורך שיפור "איכות החיים" של הסובל והקלה מהירה בתסמינים של הפרעותיו/בעיותיו ועל מנת לשמש לו "זרז" לטיפול הפסיכותראפי המעמיק. משמע כי הטיפול המשולב ישא פירות מהירים יותר ואפקטיבים יותר. 2. האם הבעיה של בן זוגך מתבטאת בקושי תמידי לבטא את עצמו כראוי מחשש שמא הוא לא יובן כדבעי, בשל חרדה חברתית הנובעת מביטחון עצמי נמוך- לעין ערוך? או שמא לדעתך הוא חסר אינטלגנציה מילולית ומאגר אוצר המילים שלו- דל ומדולדל? האם הקושי בביטוי עצמי מצוי אצלו תדיר אף בחברת חברים וזרים? או מתבטא רק בקשר הזוגי בינכם? באם הקושי בביטוי מצדו בא לידי ביטוי רק בקשר הזוגי בינכם יתכן כי את מהווה "איום" כלשהוא בעיניו והוא חש מושפל, חסר ערך למולך, פחות חכם ומובן, אינו מוערך או נחשק ממך וכדומה. ותפקידך להעלות לו את המוראל והאגו המאצואיסטי כשהוא לצידך וכמובן שטיפול זוגי יתחקה אחר שורש הבעיה הטמונה בינכם אף בתקשורת הבלתי מילולית המרתיעה אותו מתקשורת מילולית לצדך. באם בעית התקשורת היא בעיה ססטמתית ותמידית שלו (והוא סובל מחרדה חברתית)רצוי כי בן זוגך יפנה לטיפול פסיכותראפי דינאמי להעלאת הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלו בעיני עצמו ובעיני אחרים וכולכם כמובן, תצאו נשכרים. בהצלחה רבה

שלום נעמה, פסיכותראפיסטים אינם מעניקים בעצמם טיפול תרופתי, וגם אינם מוסמכים לעשות זאת (למעט פסיכיאטרים העוסקים גם בפסיכותרפיה), אך הם בהחלט אינם מתנגדים לו. במצבים רבים השילוב בין פסיכותרפיה וטיפול תרופתי הוא שילוב מנצח ולעיתים קרובות הטיפול הפסיכותרפויטי כמעט ואינו מתאפשר ללא הטיפול התרופתי, אם זה בגלל שהמטופל שקוע בדיכאון עמוק מדיי שגורם לו לדחות על הסף כל הצעה לשינוי ואם זה בגלל התנגדות לטיפול. בחלק מהמצבים, בעיקר בטיפול בגישה התנהגותית-קוגניטיבית, הטיפול הפסיכותרפויטי יכול להחליף במשך הזמן את הצורך בטיפול התרופתי. באשר לחברך - אם הדבר מפריע לו עצמו (ולא לך), אני ממליץ שתפנו לטיפול זוגי. אם הדבר אינו מפריע לו עצמו, אלא רק לך, נראה לי שהוא לא ישתנה בגללך ותצטרכי לקבל החלטה האם את יכולה לחיות עם המגבלה הזו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

י