דת כהפרעה נפשית

כתב מרקס ובצדק שהדת היא פסיכוזה להמונים. רבות מההתנהגויות הדתיות, למשל המנעות מהדלקת אור בשבת או ספירת שש שעות בין אכילת בשר וחלב, הן קומפולסיות במלוא מובן המילה, שלא לדבר על התפילה שהיא התנהגות קומפולסיבית הגוזלת לפחות שעתיים בכל יום מאנשים מאמינים (כאשר את עצם האמונה ניתן לתאר כאובססיה). שאלתי המופנית בעיקר לפסיכולוגים דתיים, היא כיצד אתם יכולים לטפל באובססיות וקומפולסיות כאשר חייכם הן קומפולסיה אחת גדולה. זאת ועוד, האם תסכימו לקרוא לילד בשמו ולהודות שהתנהגות דתית היא הפרעה נפשית חמורה? אשמח לשמוע תגובות.

אני לא אדם דתי ולכן אוכל לענות לך בצורה "אובייקטיבית" עד כמה שניתן. כידוע לך התנהגות כפייתית וקומפולסיבית איננה בשליטת החולה. ההתנהגות הכפיתית כשמה כן היא " ניכפת" על החולה ללא יכולת שליטה מצידו. כל הפולחן הדתי, התפילות והמנהגים השונים, מוגבלים בזמן ויש להם סדר מסוים. האדם הדתי נוהג על פיהם בתוקף אמונתו ולא עקב מצב חולני הכופה עליו את הנוהג. באשר לדברי מרקס, הרי שיש בהן משהו, כי כל הקשור במנהגים דתיים נראה למתבונן מהצד כהתנהגות כפייתית, אך אין זו כפייתיות ברמה הקלינית . בנוסף, הפרעה כפייתית היא דבר שמפריע לחולה בחיי היום יום והוא פונה לעזרה רפואית. מה שאין לומר על מנהגים דתיים.

בוא נחזור לרגע לגוש קטיף. אנשים התנהגו באופן שתפילה - כן תפילה - תעצור את החלטת הממשלה ובגלל אמונתם הדתית לא התארגנו לארוז. השאלה היא כמובן לא אם נכון היה לפנות את גוש קטיף אלא האם זו לא התנהגות מופרעת שנובעת מאמונה דתית. אני משוכנע שהיו דרכים יעילות יותר לנסות ולעצור את הפינוי מאשר טקסי וודו.

אכן דת היא הפרעה נפשית. יש המון חומר כתוב הודות "פסיכולוגיה של הדת". מתברר שההורים שלנו אחריים (כמו בשער ההפרעות) לבניית הפרעה זו. עתם האמונה במשהוא כל יכול זאת הפרעה. אכן כל התכסים הם תכסים והם כניראה עוזרים להרגיע בדונמה להפרעה קומפולסיבית. בכלל חזרה בתשובה זאת קריסה נפשית, רק פה בישראל זה מקבל שם אחר....

שלום לך! אני בחורה דתיה הסובלת מהפרעות קומפולסיביות. אני אומרת לך חד משמעית - דת היא לא דבר קומפולסיבי. היא יכולה להפוך למשהו קומפולסיבי כמו כל דבר אחר העובר את גבולו ואז היא מסוכנת, אך בעיקרה היא אינה כזו! אל תקבעו סתם דברים לפני שאתם מעמיקים בנושא. גם לגבי חזרה בתשובה, יש סכנה שהאדם יעשה אובססיבי בגלל השאיפה למושלמות, אך בעיקרה אין לה שום קשר לקומפולסיביות!

שלום אמירוניום, במאמרו הקלאסי "פעולות כפייתיות וטקסים דתיים" פרויד אכן רואה בכל המצוות הדתיות מקרים פרטיים של פעולות כפייתיות. אם חושבים על כך, בהחלט יש בזה משהו, כי אם נחשוב על טקס פשוט המקובל במקומותינו, כמו נישוק המזוזה (או החלפתה), מתלווים לפעולה הזו מחשבות מאגיות שונות, שאם לא נעשה כך וכך, יקרה כך וכך - ממש כמו הבחור בתשדיר השירות שנמנע מללכת על הקווים שבין המרצפות שמא דבר נורא יקרה. יחד עם זאת, פרויד היה אתאיסט קיצוני (ולמעשה, כל מקצוע הפסיכולוגיה הוא כזה) ופסיכולוגים מתונים יותר שהתמחו בחקר הדת והדתיות (למשל, גורדון אלפורט, חוקר האישיות המפורסם) הבחינו בין "דתיות אמיתית" (הנובעת מתוך אמונה פנימית חזקה והטקסים רק נלווים לה) ל"דתיות טקסית", כלומר, דתיות המתייחסת אך ורק למצוות חיצוניות (למשל, ללכת לבית כנסת בשבת כי זה טוב לעסקים). בארץ אנו מכירים סוגים נוספים רבים של טקסים הדומים לטקסים דתיים, ולמבצעים אותם יש זיקה עזה למסורת ולדת, כמו שתיית מים של הבאבא סאלי, עלייה לקברי צדיקים וכל זאת כדי למנוע אסונות או להתמודד עם אסונות שכבר קרו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org