קשר חד סיטרי מתסכל

אני בטיפול כמעט שנתים עד לפני כמה חודשים הרגשתי שהקשר שלי עם הפסיכולוגית טוב מאוד ואולי גם מידי טוב, הוא לא היהי כל כך סטנדרטי ברמה של מטפל מטופל ,יכולתי להתקשר שקשה לי היא עודדה זאת.....(היום היא תטען שלא) אני טוענת שזה ביזומתה כי זה התחיל שהיא קבעה לי שעות להתקשר אליה... בשלב מסוים אני הרגשתי תלותית וגם שהשיחות במידה מסוימת מאבדות את משמעותן ואז ביוזמתי הפסקתי להתקשר והקשר הפך להיות רק קשר של פגישות אני חושבת שלמרות הקושי שלי בהתחלה זה היה צעד נכון. לגבי פגישות לא פיספסתי אותם כמעט אף פעם זה היה הדבר הכי יציב בחיי, וגם שלא יכולתי עשיתי מאמצים אדירים להגיע כי היא תמיד הייתה משכנעת אותי. היא בהחלט עזרה ותמכה בי לאורך כל הדרך הבעיה התחילה לאחרונה , דווקא עכשיו שאני במצב לא טוב , (פלאשבקים שלטראומה) שבתקופות פחות קשות היא לוותה אותי וזה היה מספיק כדי לקבוע שני פגישות בשבוע או לדבר בינינו, היא איננה זה מרגיז אותי ,ככי אני במצב שאני לא יכולה להתמודד לבד בקצב שלי, אני מרגישה שיש בזה משהו לא פייר כשהיה לה זמן היא בנתה קשר שהפך אותי לתלותית וזה לא היה קשור לחומרת המצב שלי. היום דיברתי איתה ואמרתי שאני לא יכולה השבוע (בגלל סיבה מאוד הגיונית) אני במצב לא טוב והיא יודעת, שובע הבא ראש השנה אחר כך יוה"כ ולאחר מכן סוכות והיא לא עובדת אז הי אאומרת לי טוב אז להתראות בעוד כמה שבועות ואם תצטרכי אותי תתקשרי ........ יש ימים אחרים בשבוע מלבד החגים , מה היא לא ידעה זאת היא לא יכלה לפנות לי זמן אחר בלוח השנה שלה?! ומה זה אומר תתקשרי אלי , יש איזה שהם קשר של תלות בלי קשר למצוקה באיזה מידה אני צריכה לדעת מתי להתקשר, ואם זה היחס למה שאתקשר... והיא אומרת לי לגבי הבטול השבוע שזה ענין של סדר עדיפויות (סה"כ שבוע אחד) אבל כל השבועות לאחר מכן גם לה יש סדר עדיפיות אמרתי לה את זה והיא אומרת לי תראי אני לא מסוגלת לענות לך על כל הדברים אני לא התכוננתי....... מה לא צריך להיות לה אחריות למצב שגם היא יצרה...... אני מרגישה מנוצלת בכל הפעמים שהכרחתי את עצמי לבוא שהיא אמרה שבועיים זה מידי הרבה זמן אם היא הייתה מאפשרת לי לא להגיע תמיד אולי הייתי יכולה לקבל את זה יותר בקלות עכשיו, ומה התגובה שלה לשאלה שלי מה אני יעשה "זה בסדר, עכשיו תכעסי עלי עד שניפגש" אם אני יצליח להשתחרר מהקשר הזה, בעוד חודש אני לא מוצאת סיבה לחזור אליו צר לי שזה כך, אבל אני חושבת שלא סדר העדיפויות שלי השתנו אלא שלה. אם היא לא יכולה להקדיש לי את הזמן שהיא הקדישה, אז מלכתחילה היא לא אמורה גם אם תקופה מסוימת יש לה יותר זמן להרחיב את הגבולות כי אם היה לי גבול קבוע תמיד לא הייתי מגיע למצב שלי היום. והים הקשר הוא חד סיטרי אני מאוד מחבבת אותה ואני בשבילה סתם מטופלת שאם אין זמן בשבילה אז נדחה את הפגישות בחודש......(פעם היא לא נתנה לזה לקרות) י חזרתי על עצמי אותי כמה פעמים וזה כתוב ארוך, בכל מקרה האם יש משהו בטענות שלי או שהם נשמעות אנוכיות שלאחר כל ההשקעה יש לי עוד טענות?

שלום אלמונית, לפי תיאורייך, אין זה זמן מתאים לפרוש מהטיפול, אלא, עם כל הקושי שבדבר, כשיתחדשו השיחות, לדון בכך עם המטפלת. מומלץ מאוד (זה הוכיח את עצמו בעבר כאן בפורום), להדפיס את פנייתך לפורום ולהראותה למטפלת. יש לזכור שאבחנה היא דבר דינאמי המשתנה תוך כדי טיפול. ייתכן מאוד שבתחילת הטיפול המטפלת לא העריכה את עוצמת הפוטנציאל התלותי שלך ואיפשרה לך להתקשר מחוץ לשעות הטיפול. גם אני מציע זאת למטופליי ורובם אינם מנצלים זאת. לפי אופן הניצול שלך את האפשרות הזו ניתן לאבחן - כאמור באופן דינאמי ומשתנה לאורך הטיפול - את פוטנציאל התלות שלך ולהעריך עד כמה להיענות לו ועד כמה להציב גבולות. המלצתי לא לשבור את הכלים, לחזור אל המטפלת, אולי אפילו לשים לה מכתב בתיבת הדואר בתקופה שאינכן נפגשות, כולל הפנייה שלך לפורום וללבן זאת ביניכן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

אני ידפיס את הפניה. למרות שאני לא מייחסת זאת לתלות שלי, נכון אני תלותית בה היום אבל הטלפונים נוצרו לא בגלל שהיא אמר שאני יכולה להתקשר אליה והתקשרתי, אלא בגלל שהיא קבעה לי שעות להתקשר אליה....