תיאור יום מחיי

כבר חצי שנה אני סטודנטית לשיננות. התחלת הלימודים היו התחלה של תקופת שיקום בחיי, שיקום מהפרעת אכילה והמנעות בעשייה. אתמול קיבלתי 100 באחד המבחנים, היה נחמד. המורה החמיאה לי, התלמידות נחמדות (רובן הגדול), הכל בסדר, לא רואה בעיה. אבל למרות השיפור אני באתי הביתה ובדרך קניתי אוכל (מתוקים) ואכלתי והקאתי הכל. זה היה אתמול. היום בבוקר קמתי ומהבוקר מסתובבות לי מחשבות בראש שאני שמנה וקשה לי לסבול את המחשבות האלה. ואלה לא רק מחשבות כמובן, אני שמנמונת למדי, בעלת עודף משקל של 5 ק"ג (לא סוף העולם מן סתם...). אבל עליתי המון בשנה האחרונה, כדי להבריא, זנחתי את ההתעסקות האובססיבית בדיאטה (לדעתי אין דיאטה שהיא לא אובססיבית, זאת הפרעה). ועליתי במשקל, הבגדים הישנים שלי לא עולים עליי, אני חייבת לקנות מלתחה חדשה וזה מדכא אותי, הבטן שלי כ"כ השמינה ובולטת שאפילו ההורים שלי העירו לי להתחיל להתאמן כדי להוריד אותה. רק הפנים שלי נחמדות ובכלל לא מתאים להן דיאטה, אבל הבטן מפריעה לי למצוא בגדים חדשים, הקיץ והחום והלחות גורמים לי להזיע כ"כ ואני מרגישה שזה בגלל כל השומן הזה שעוטף אותי ואני נגעלת מעצמי, אני לא מבינה למה זה צץ פתאום ותוקף אותי, כל המחשבות האלה, כל הנושא הזה, מתי זה יפסיק? שנים, שנים שאני מנסה להשלים עם זה שיש לי גוף עגלגל ונטיה להשמנה ושאני אוכלת לא מסודר ולא מתאמנת בכלל, ואני לא רוצה להתחיל אפילו, כי זה הכל או כלום, לא רוצה להכנס לכלא שהיה שוב, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שאני נשאבת חזרה, מקיאה, מרגישה רע אחרי שאני אוכלת, מתעסקת בזה, חושבת על זה, נגעלת מזה, וכבר לא נשאר מה לעשות. אפילו הפסיכיאטרית שלי אמרה שזאת אני שזה "אישיותי" ואני אצטרך להתמודד עם זה איכשהו, אני רק רוצה שהשומן הזה ירד ממני ויפסיק להטריד אותי, שיהיה לי קל ללבוש בגדים בלי להתעצבן על מר גורלי בכל פעם שקשה לי למצוא בגד שיושב עליי כמו שצריך, יש לי קרס מגעילה ואפילו בררתי לגבי ניתוח פלסטי שאמרו לי שעולה 9500 שקל, אין לי סכומים כאלה, וגם הרופא הפלסטיקאי היה סתם חלאה בעיני, הוא עוד הציע לי לעשות ניתוח גם ביריכיים ובאגן, מחפשים איפה לעשות כסף... ואני לא יודעת מה לומר בכלל, ברור לי שניתוח זה רחוק ממני שנות אור, אין סיכוי, ראיתי עם מי ועם מה יש לי עסק וזה לא זה, ודיאטה? הכלא הישן והמוכר, העינוי הזה שחוזר על עצמו שוב, שכל כך אני נזהרת לא להכנס לשם, לשחרר, להרפות מההתעסקות הזאת אבל מפריע לי כל השומן הזה, המראה העקום הזה, כמו עלוקה, קשה להסיר, קשה להפטר ממנו, והוא גורם לי להרגיש מגעיל עם עצמי, ההפרעה הזאת מעוותת לי את כל הפרופורציות של החשיבה, איך לכל הרוחות אני מתעסקת עם זה שוב? אוף : ( אולי זה סתם מצב רוח חולף? אולי זה סתם נפילה? אני מקווה שכן, זה בטח יעבור שאני ארגע קצת, שיהיה יום שאני פחות אזיע, שאני אקנה מכנס שיהיה לי בו נוח סופסוף, זה יעזור..

שלום נויה, אני מבין את הסבל שלך ומכיוון שכבר שקלת ניתוח פלסטי, אני מזמין אותך לעיין במאמר החודש באתר הבית שלי http://gidi30.home-page.org/ המדבר על הנזקים שבניתוחים אלה - בעיקר בניתוחי שאיבת שומן! עיסוק-יתר כל כך אינטנסיבי בעודף משקל של 5 ק"ג הוא בהחלט הפרעת גוף דיסמורפית (קראי במאמר על כך). כלומר, הפיכת פגם פיזי קטן ונטייה להלביש עליו את כל שק הבעיות הנפשיות הקשורות בדימוי עצמי. המלצתי היא להתחיל טיפול פסיכולוגי (שיחות) בשילוב עם טיפול תרופתי המעכב ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI) הפועל להפחתת חרדה, דיכאון ומחשבות אובססיביות. לחלק מהתרופות ממשפחה זו (למשל, פאבוקסיל) יש תופעת לוואי מבורכת במקרה שלך והיא הפחתת התיאבון, אם כי זו מטרה מישנית, כשמדובר ב-5 ק"ג עודפים. ניתן להיעזר גם בקבוצות תמיכה של אכלנים כפייתיים אנונימיים. אני מכיר אנשים שהשתתפות בקבוצה כזו עזרה להם מאוד (מדובר בקבוצת עזרה עצמית ללא תשלום). על כל פנים, את חייבת לטפל טיפול פסיכולוגי בדימוי העצמי שלך, כי זה לדעתי שורש הבעיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

בנוגע לחיתוך בבשר החי! אני בעד שיפוץ ושינוי בפורפורציות- בגבולות היכולות הסטנדרטים אך לא בעד שאיפה לשלמות ומושלמות של זיו האיקונין שחל בו שינויים טבעיים...... הגישה שלך בריאה לאספקלריה האמיתית והמהותית הניבטת אלינו ביום יום מן המראה....... אף ביום שאחרי הניתוח המיוחל, המהולל, הנחשק שלרוב את שינינו חושק! כי כגודל התקווה כך הנה גודל האכזבה!