חושך פנימי

מדוע תמיד יש בי תחושה שלאחרים טוב יותר? והם מאושרים ממני? תמיד מעין תחושת קינאה...למה לי אין את מה שלהם יש??? זה מוזר כי אני תמיד עושה אידיאליזציה של אחרים והפחתת ערכי כך שתמיד אני נותרת עם תחושת אפסיות. מה שמוזר זה שבפנים עמוק אני יודעת שזו שטות ושלכולם בעיות כאלה או אחרות.. עדיין זה קיים. ולכן תמיד אני אתאמץ שיאהבו אותי ואנסה לרצות אחרים. מרוב שאני שונאת דרך התנהגות זו היה לי ממש משבר לפני כחודשיים בהם הייתי אני והראיתי כ"כ אנטי כלפי כולם דבר שיצר אצלי בלגן רגשי שכן מה פתאום שידברו עליי רע? זה נורא כל הזמן לחשוב מה יגידו ואיך יגיבו? ואולי הייתי צריכה לעשות כך ולא כך יש בי תמידדד תחושה של "לא בסדר" ונמאס לי כבר להתייחס לכל דבר דוגמא קטנה: 3 שנים בעבודה ששנאתי לגמרי!!! סבלתי לחלוטין ולא עזבתי.. היום כבר שהוחלט שאני עוזבת פתאום נראה לי שהכל יכל להיות יותר יפה.. שסתם לא אהבתי את העבודה... הדברים מקבלים אור אחר כשאני לא חלק מהמערכת ושוב...עולים בי רגשי כעס למה לא יכולתי להישאר ולהתמודד כמו כולם. ביקורת עצמית גבוהה ביותר וחלילה לא להיכשל בכלום!!!!!!! ממה זה נובע ואיך מטפלים בשיט הזה? סליחה על הביטוי..

שלום לילה, מקור הבעיות שלך הוא, כמובן, הדימוי העצמי הנמוך שלך. לאנשים בעלי דימוי עצמי נמוך יש גם צורך עצום לרצות את הסביבה ולהשתייך אליה והם מוכנים לשלם על כך מחירים גבוהים (http://gidi7.home-page.org/) . המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית חקרנית שתרד לשורשי הבעיה הנמצאים כנראה ביחסייך עם הורייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org