רגרסיה ובריחת צואה לילדה בת 6.5

ד"ר צנגן שלום רב, בתנו ילדה בת 6.5, בוגרת והתפתחה באופן תקין מכל הבחינות. החלה ללמוד בכיתה א' השנה בבית ספר חדש לאחר מעבר דירה, השתלבה יפה מבחינה לימודית וחברתית. לפני כ3 שנים הגענו אליך בגלל עצירות קשה ובריחת צואה, וגם שתן, לאחר אשפוז בגלל פיילונפריטיס, ולאחר מכן וניתוח התקנת סטנט בדרכי השתן. היה ברקע חשש ליפול לאסלה לאחר שנפלה לאסלה בבית החולים. המלצת בין היתר על טיפול בפגלקס ואכן הטיפול היה יעיל והיא חזרה ליציאות סדירות בשירותים בתוך מספר ימים. לאחר מספר חודשים הורדנו בהדרגה את מינון הפגלקס עד שהופסק לחלוטין. מאז, בשנים האחרונות, היו 2 אירועים של רגרסיות (צואה+שתן) בתקופות בהן חל שינוי משמעותי מבחינתה (גן חדש, ומעבר דירה), בשתי הפעמים הבעיה נפתרה עם שינוי התנהגותי ומעקב קרוב יותר שלי ושל אביה, ללא שימוש בפגלקס. בשבוע האחרון, לאחר שעברה חיסונים ומאוד התנגדה והשתוללה, החלה בריחת צואה בכל יום, שהשיא אתמול כאשר ברח לה לראשונה בבית הספר ,מה שגרם למבוכה גדולה מאוד ואף הערות מצד חבריה לכיתה. התחלנו אתמול מיד במתן פגלקס 8 מ"ג (בינתיים רק אתמול בערב) ודיברנו על ישיבה בשירותים מדי בוקר אחרי ארוחת הבוקר. יש לציין שהיא משתפת איתי פעולה יפה, ואנחנו מקפידים שלא לכעוס עליה על בריחות הצואה. היום ישבה בשירותים בבוקר ועדיין ללא יציאה. הדרכתי אותה ללכת גם בבית הספר לשירותים לאחר ארוחת הבוקר באופן יזום. היא אוכלת ירקות ופרות בכמות סבירה, ושותה די הרבה מים. בזמנים "רגילים" ללא בריחות צואה, הולכת לשירותים והיציאות בדרך כלל מגיעות "דחוף" (מתאפקת בזמן משחק למשל, ייתכן שיש חשש בגלל שהיציאות מאוד גדולות, אבל היא לא התלוננה על כאבים). ששוחחנו אתמול היא התלוננה על כאבים/פחד סביב הליכה לשירותים. כמו כן היא סיפרה לי שבבית הספר ילדים לפעמים לא מורידים את המים אחרי יציאה וזה מגעיל אותה, והיא חוששת שזה יקרה גם לה. לכן היא מעדיפה להתאפק ואז הקקי לוחץ לה ובורח. לפני שנקבע אצלך תור נוסף, אשמח להכוונה ראשונית האם מינון זה של פגלקס סביר בגילה או שכדאי להעלות מינון? ובנוסף, האם כדאי לפנות לטיפול רגשי/ביופידבק או כדאי להסתפק בשלב זה בפגלקס+ליווי שלנו? מיותר לציין שזה גורם לה למועקה גדולה מאוד, ואנחנו חוששים שזה יגרום לבידוד חברתי... תודה רבה! שרית