רציתי לשתף ולתת תקווה

הי.לםני כשנתיים וחצי עברתי הפסקת הריון בשבןע 35 בגלל מום כרומוזומלי הנקרא טרנסלוקציה ופשנמצא בבדיקת מי השפיר שהתבצעו בשבוע 32 בלבד היות ועד שבטע31 ההריטן היה תקין לגמרי ורופאי הפרטי כינה אותו ?הריון by the book"..בשבוע 31 בהערכת משקל התגלה פער בגדילת העצמות ונשלחתי לדיקור מי שפיר.מסתבר מה שאני לא ידעתי והרבה בנות לא יודעות שדיקור מי שפיר בודק עוד הרבה דברים שיש לצערינו ולא רק תסמונת דאון שלזה אגב יש בדיקות סקר כמו חלבון עוברי שקיפות וכו...לצערי נפלנו בסטטיסטיקה הנוראית ולעבר היה טרנסלוקציה שזה שינוי במבנה הכרומוזמים וכטשר אחד ההורים נושא את אותו שינוי אזי זה עובר בתורשה והכל בסדר...אולם שאף אחד מההורים לא נושא זאת כמו במקרה שלנו ,אזי ישנם 10 אחוזים -15 אחוזים שהעובר חולה במשהו.מצד אחד באותם רגעים רציתי שאני או בעלי נישא את השינוי כדי שלא אצטרכ לסיים את ההריון אולם מצד שני היות ואני הייתי מאילו שהתלבטו על דיקור מי שפיר בשבוע מוקדם והחליטה שלא לבצע וזה אכל אותי,רציתי כבר שלא נישא את השינוי ואז זה אמר שהעובר פיתח מוטציה משלו ויש לבצע הפסקת הריון.היתה לי מעין ?הקלה? כי כל הזנו הרגשתי שאולי משהו לא בסדר כי לא ביצעתי מי שפיר בשבטע מוקדם...בצעררב הפסקנו אתהההריון חודש לפני שהייתי אמורה ללדת לערכ וזה היה טראומה ענקית שלא מאחלת אותה לאף אחד ואתת אכ ידעתי שההחלטה היא ההחלטה הנכונה(הרי ההחלטה אושרה עח ידי וועדה אבל נדרשה הסכמתינו) והקושי נבע מככ שזה חרפא חולה או בריא זה אחוזים לכאן או לכאן...אבל היות וידעתי שאני כה חרדתית ידעצי שלא אקח את הסיכון .ההריון הופסק ומאז השתנו חיי .המחשבות הפליגו למחוזות הכי רעים שיש למקומות הכי ננוראים ולא היתה עוד תמימות וטיםה של אופטימיות.לאחר שהתאוששתי החלנו לנסות וכנראה פסיכוחוגית לא הצלחנו...(למרות שנכנסנו טבעי להריון ההוא)..וכעבור שנה מיום הפסקת ההריון לאחר עודשני הריונות כימיים באמצע ,ממש באותו תאריכ שנה אחרי הפסקת ההריון כמה שזה אירוני ולא יאומן נכנסהו תהריון מהפריה ראשונה תודה לאל ..הוחזרו לי שהי עוברים ונאלצתי לעבור דילול בשבוע 12 כי לאחד מהם היה מום.מאז עד דיקור מי השפיר שהיה בשבטע מוקדם הפעם להבדיל ממש חשבתי וראי(תי שחורות.ותודה לאל תודה לאל מי השפיר יצאה תקינה לגמרי ולרפא האמנתי עד כדי שצלצלתי למעבדה 3 פעמים לבדוק...לפני כשבעה חודשים נולד לי בני הבכור שיהיה בריא אמן אמן ,ואין מאושרת ממני ומודה לאלוהים על הדבר המדהים הזה....מאז אותו יום לםני כחודש בחי כל תכנון עברתי לצערי עוד הריון לא תקין הפעם חוץ רחמי שנגמר בהפלה טבעית תודה לאל...אני שיתפתי אתכן כי רוצה שתדעו שמי שעוברת את זה שיש תקווה למרות שזה נראה שחור משחור בטח שהיה זה הריון ראשון שזה קרה שזה עצוה הרבה יותר וכל האמונה אבדה דאז...רוצה לחזק את מי שעוברת או עברה דבר כזה וכן באותם רגעים זה סופ העולם ואין שום טעם בכלום,אבל היום לאחר ההריון הקשה שהיה לי להבדיל יש לי ילד מדהים שיהיהבריא והוא האושר שלי הוא המלאך שאליי אלוהים שלח.מאחלת לכולן רק בריאות אושר ושלא נשמע על עוד סיפורים כאלו בעזרת השם ולכולן מגיע ילד בריא בעזרת השם. 

אמא יקרה , תיארת את סיום ההריון העצוב חודש לפני התאריך ואני בוכה. כמה עצוב,כמה מאכזב. הציפייה לילד ראשון,הפחדים והחששות הציפייה ללידה עצמה ולאושר הגדול שלאחר מכן, כולם כולם נמחקים ונעלמים לאחר ביצוע ההפלה הזוועתית. הופ , תוך מספר שעות נגדע החלום. ואת נותרת , מדממת וכואבת וידייך-ריקות. נשמע כל כך מוכר וממשי. אני הייתי אמורה ללדת בעוד 6 שבועות. ההריון נגדע בשבוע 20, כמוכם, נאלצנו לקבל החלטה על סיום ההריו בשל פגם קשה. כמה קשה,כמה כואב,כמה בילתי נתפס ולא הגון. ואת ממשיכה ואינך מוותרת וזוכה להביא לעולם את בכורך המופלא ולאושרך ,אין קץ. אכן את מעודדת ונותנת כח להמשיך הלאה להריון הבא. הריון שבסופו,לידתו של ילד בריא ושלם שיהיה אהוב ושמח ויהיה אח מקסים לאחיו הגדול. הכח שאת נוטעת , חזק הוא ומעצים. יהי רצון שתזכי לעוד הרבה הריונות יפים ובריאים ובסופם יציאה מבית החולים בידיים מלאות ובלב שמח.