ניתוחי חגור (בקל) להיפרדות רשתית

שלום רב, יש לי שאלה שמטרידה אותי זמן רב והחלטתי להעלות אותה לדיון בפורום זה. יש לי שלושה ילדים בעלי מיופיה גבוהה מאד (25-, 27-, 30-). שניים מביניהם עברו בתור ילדים, לפני קרוב לעשרים שנה, היפרדויות רשתית חוזרות ונישנות. בכל פעם בוצע בהם בהצלחה ניתוח חגור על ידי פרופ' מ. אוליבר בבית החולים קפלן ברחובות. בשש השנים האחרונות עברו שתי בנותי אירוע נוסף של היפרדות רשתית (בשביל אחת מהן היה זה לראשונה בחייה, שכן היא לא קרעה מעולם רשתית קודם לכן). הן עברו ניתוח חגור, כאשר ניתוח זה לא הצליח, החדירו להן גאז, כאשר גם הוא לא הביא לתוצאות המקוות, עברו השתיים ניתוח ויטרקטומי, ובזה הסתיים הסיפור, שכן העין לא התאוששה מן הניתוח, הלחץ התוך עיני צנח לאפס, ושתיהן לא רואות היום דבר בעינן הימנית. וכאן רציתי לשאול, מה היתה השיטה בעבר שלא נוהגת כיום? מדוע בעבר ניתן היה לחזור ולבצע חיגור מספר פעמים וכיום נמנעים מאפשרות זו? מדוע בעבר הצליחה העין לשרוד גם אחרי מספר גדול יחסית של ניתוחים, בעוד שהיום התסריט כמעט קבוע: בקל, גאז ויטרקטומי, ובסופו העין "מרימה ידיים" ושוב לא ניתן לנתחה יותר. אשמח מאד לקבל תשובה על שאלתי. אילה.

היום לרוב מבצעים ויטרקטומיה במקרים שלא מצליחים להחזיר את הרשתית בניתוח חיגור ואף יש מקרים שויטרקטומיה מבוצעת במקום או בנוסף לחיגור. באופן כללי כנראה שהיום בטכניקת הויטרקטומיה מצליחים להצמיד את הרשתית גם במקרים אשר בעבר נכשלו. ככל ההיפרדות רשתית בילדים קשה יותר לתיקון.