שינוי התנהגות בחופש

יש לי בן בכור שעוד חודש בן שש ובת שלוש. שנה שעברה בזמן הזה הייתה התדרדרות בהתנהגות הבן. הוא לא נשמע לי, לא קיבל שאני אומרת לא עד כדי אלימות נגדי. לקח לי חודש לפחות להבין איך להתמודד עם זה והתנהגות שלו השתפרה. מאז לא הייתה אלימות. באותה תקופה היה בקייטנה לא במסגרת הרגילה אולם סיפר כמה נהנה. כאמור עכשיו שוב בקייטנה כבר שבועים מתחילת החופש ואני ובעלי שמים לב שוב לאותה התנהגות. לא נשמע. אגרסיבי יותר. אני חוששת שוב שאנחנו נכנסים ללופ של שנה קודם ושואלת את עצמי האם יכול להיות שזה קשור ליציאה משגרת הגן ( עולה לא) או אולי התמודדות בקייטנה שקשה לו. הוא באותה מסגרת של שנה קודמת. אמרנו לו שבמידה ולא ישפר התנהגותו נפסיק לו את החוגים כי אם לא מתאמץ לשפר לכבד אותנו לא נתאמץ ונכבד את בקשותיו ללכת לפעילויות הקיץ. מה את אומרת?

שלום ורד, מידת ההשפעה של השגרה על יכולת ההתארגנות ועל יכולת הוויסות הרגשי אצל ילדים משתנה בין ילד לילד. התרופפות מסוימת עם השינוי בשגרה היא טבעית ושכיחה, אך המידה והועצמה של ההתרופפות תלויה הן במאפייני הילד והן במאפייני ההורים. לרוב, הילדים שמפתחים תגובות קיצוניות יותר הם אלו שגם במהלך השגרה מתקשים בוויסות רגשי או בקבלת סמכות ומשמעת, כאשר היכולת להיעזר בגבולות ברורים ובשגרת יום-יום משתנה בין ילד לילד. אם כבר נתקלת בתופעה הזו, וכבר הצלחת לעזור לו להתארגן ולהתאזן אני ממליץ לשוב לאותם הכלים שכבר הוכיחו את עצמם כיעילים. בנוסף, השתדלי שלא להגיב כלפיו מתוך מקום רגשי מוצף וזועם, להשתדל להגיב בקור רוח, להסביר לו שהתנהגותו לא מקובלת ולהרחיק אותו או להתרחק ממנו בשעה שהוא מתפרץ. במידה והתפרצותו מגיעה על רקע של פעילות כל שהיא כמו יום כייף או בילוי בגן משחקים לא להסס לקטוע את הפעילות ולהבהיר לו את הקשר הישיר שבין התנהגותו לתגובה שלך. לרוב איומים עתידיים או דרישות לכבד את ההורים אינם יעילים משתי סיבות: העונש אינו מיידי, יש סיכוי גבוהה שלאחר שההורה נרגע הוא לא מממש את האיום ובכך נתפס כלא עקבי ע"י הילד. לכן חשוב ולהקפיד על תגובה מידית, מידתית ולא מתלהמת. לא פחות חשוב מכך, כדאי להשקיע קצת מחשבה במניעת ההתפרצויות הללו. החל בעמדה של ההורים, לא לחשוש מלהתעמת או לתסכל את הילד, להציב גבולות ברורים ולחזק התנהגויות חיוביות. בנוסף, לבחון באיזה סיטואציות זה קורה ומה משותף להן. לסייע לילד להוציא אנרגיות ואגרסיות בדרך של משחק. לשמור על הכללים הנהוגים בבית כמו שעות שינה, זמני צפייה בטלוויזיה וכד'. ושוב, הכי חשוב לבחון כלים שונים ולהמשיך ולהתמיד באילו שמוכחים את יעילותם. יש לכם כבר ניסיון במצב דומה אז עשו בו שימוש. בהצלחה ושיהיה חופש נעים ורגוע קובי.

שלום ורד, יש לא מעט ילדים המגיבים להתרגשות ולחששות לקראת הכניסה לביה"ס, בהתנהגות סוערת. ההסבר הזה תקף אף יותר, אם השינוי ההתנהגותי בולט בחריגותו. לאור מה שאת מציינת, יתכן שזה מה שקורה אצלכם, אך לתחושתי - לא רק זה. קיימת כבר היסטוריה של בעיות התנהגות, המחריפות כשמתפרקת המסגרת ה'מחזיקה'. כפי שנכתב כאן לא פעם, ילדים מתפקדים היטב במסגרת (גן, בי"ס או ומשפחה) שבה הכללים ברורים, עקביים, וידועים מראש. אני ממליצה לכם מאד לא להסתפק במה שיש לגן/לביה"ס להציע, ולהתחיל לרענן את הכללים גם בבית. אישית, איני מצדדת בעונשים מהסוג שהצעת, פשוט כי המטרה היא *לא* ליצור תחושה של "עין תחת עין". בעיני עדיף ליצור מצב טבעי ומיידי יותר, שיעזור לו להבין את הקשר בין התנהגותו לתוצאותיה. כך למשל, ביום שהוא מדבר אלייך בחוצפה או בזלזול ואינו נשמע להוראותייך, תתרחקי ממנו, תימנעי מצ'ופרים, והישארי קרירה כדי שיבין שכאשר את פגועה הוא משלם את מחיר ההתרחקות שלך. הפגיעה בחוגים שלו אינה קשורה להתנהגותו באופן ישיר, ולכן עלולה לגרום ריחוק, קלקול יחסים ורמות תסכול גבוהות יותר. ממליצה לך בחום להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים, שינחה אתכם כיצד "לאסוף" אותו נכון יותר, במיוחד לקראת הכניסה לביה"ס. בהצלחה ליאת