מה לעשות?

אני גרושה עוד כשבני בכורי היה בן שנתים וחצי. בתקופה זאת בעלי היה אלכוהליסט, נהג להכותי ונדדתי עם בני במקלט לנשים מוכות. אביו של בני נפטר לפני 3 שנים. בכיתות ז-ח תפקד בני בצורה מיטבית ולמד בכיתת מדעים. בכיתה ט עבר למגמת אלקטרוניקה בית ספר מתקדם אחר. תפקודו היה בעיתי: לא התקלח, ישב שעות מול המחשב. בעיה בארגון זמן. ליועצת סיפר כי הוא תופס אותי כאם לא מכילה ויש ביננו מתחים רבים. כשהיה בכיתה י היכה אותי בני כשלא אפשרתי לו לשחק במחשב עד מאוחר. הוא הטיל טרור בית. בית הספר היה חיור, עייף, מרושל. היועצת שלחה אותנו להערכה פסיכיאטרית. שם עלה התמכרות למחשב, Nos-אגב לא ברור לי מה זה? תגובה לדחק, לא מסוגת. והומלץ על פסיכותרפיה והצבת גבולות. אנחנו מחכים לתור לפסיכולוג שהתפתנה רק לפני 3 חודשים -מאז עברה שנה. ובני נשלח להערכה נוספת בגלל היועצת שמתרשמת שהוא במצוקה. לא מגיע לבית הספר, מתכרבל במיטה, לא מתקשר, לא מתרחץ לא אוכל. כיום בני כאמור בכיתה יא. בשנה שעברה הופנה לאבחון פסיכודידקטי: אנטיליגנציה מעולה ביותר, ובתחום הרגשי: דימוי עצמי נמוך, עסוק בתכנים של אובדן ונטישה, יש לו שאיפות אקדמיות, הפער בין היכולות והשאיפה לבין הישגים בפועל מעורים בו תחושת חוסר מסוגלות עצמית וחרדה משתקת. על פי הערכה האחרונה הוא בדיכאון קל וזקוק לטיפול תרופתי. הוא לא רוצה ואני לא רוצה. אגב אני עובדת כאחות במחלקה הפסיכיאטרית ואיני חושבת כמותם שיש לו בעיה פסיכיאטרית, הוא פשוט עצלן. לפני שלושה חושים התחיל טיפול פסיכולוגי ונאמר שעלי להגיע להדרכה הורית. אני לא הבעיה . הוא כן. תטפלו בו. אין לו בעיה פסיכיאטרית. אגב לגרוש שלי היתה בעיה נפשית, ולי היה דיכאון במהלך הלידה ואחריה. 3 שנים אחר כך לא רציתי את בני. אני כ"כ כועסת על היועצת, לא מגלה רגישות למצבו של בני ורק שולחת אותו לפסיכיאטר כל הזמן. היא אשמה במצבו ובהדרדרות שלו. מה לעשות? הוא נשאר בית ולא לומד?

שלום רב, כאשר אנחנו שולחים ילד לאבחון והערכה, רצוי שנעשה זאת אצל אנשי מקצוע בהם נוכל לבטוח ולהאמין. כאשר אנו מקבלים את דו"ח האבחון לידינו, כדאי שנוודא שהדברים מובנים לנו, ואם לא - נשאל ונתעקש על הבהרות. התיאור שלך את בנך בהחלט מדאיג, וגם להערכתי (הזהירה) לא מדובר בעצלות, אלא במצב רגשי מורכב המחייב טיפול. העצה הטובה ביותר שאני יכולה להשיא לך מכאן, זה למצוא את איש המקצוע עליו את סומכת, ולפעול לאור המלצותיו לטובת בנך. מזכירה לך שלושה דברים חשובים, לסיום - * תרופות נוגדות דיכאון אינן דומות לתרופות האנטי-פסיכוטיות שאת מחלקת במחלקה הפסיכיאטרית, והן אינן גורמות לאותן תופעות לוואי קשות שאת מכירה. * יועצת ביה"ס אינה אשמה במצבו של הילד, אלא רק מתריעה על הקשיים וחומרתם. לעיתים יש לנו נטייה "להרוג את השליח". חשוב שנהיה מודעים לנטייה האנושית הזו, ונעשה מאמץ להילחם בה. * הדרכת הורים היא חלק מכל טיפול בילד או מתבגר, ואין בה כדי להטיל עלייך אשמה או דופי כהורה. הדרכת הורים נשענת על תפיסת ההורה כפיתרון, ולא כבעייה. מעודדת אותך לאפשר לבנך להיעזר בטיפול, ולקחת בו חלק פעיל לרווחת שניכם. בהצלחה ליאת