התלבטות בעניין ריטלין

שלום ליאת היקרה! מעבר לזה שעזרת לי באופן אישי אני נפעמת בכל פעם מחדש לקרוא את התשובות שלך בפורום, זה מדהים כמה תשומת לב ונכונות קיימת בכל פנייה , מעריצה אותך!!! השאלה שלי היא בעניין בני בן ה 11 אוטוטו ( ביום חמישי הקרוב יחגוג) התייעצתי איתך בנוגע להתנהגות שלו כמה פעמים , ובעיקר על הקשר ביני לבינו שלרוב סובב סביב כעס ומריבות . מה שמטריד אותי כרגע הוא שיש לו הפרעת קשב , עשיתי לו בהמלצת המורה שלו בדיקת brc שזה בסגנון בדיקה tova שתוצאותיה הצביעו על אימפולסיביות בעבודה ועל לקויות למידה התייעצתי עם רופאת ילדים המתמחה בקשב וריכוז ועל סמך שאלונים שאני והמורה שלו מילאנו ותחקיר אודות הסטוריית התנהגות המליצה להתחיל טיפול תרופתי ,מה גם שהשנה ,כיתה ה, חלה התדרדרות בלימודים ואני רואה שקשה לו להתרכז במשימה,שיעורי בית מבחנים וכו וגם המורה השנה ( לראשונה במסגרת בית הספר) אמרה לי שהוא לא מספיק מרוכז ושהוא מוסח במהלך השיעור ושהיא צריכה לפקס אותו חזרה כמה פעמים בשיעור. אין לו בעיות התנהגות בבית הספר אלא התנהגות ראויה לשבח , בבית כבר סיפור אחר, הרבה מריבות איתי ועם האח הקטן ממנו, אבל עדיף שיהיה בסדר בבית הספר מאשר הפוך אני מתלבטת הרבה זמן אם לתת ריטלין או דומיו , הפחד העיקרי שלי הוא מתופעות הלוואי, טיקי ם , עיכוב בגדילה, חוסר תיאבון במיוחד כיוון שמראש מדובר בילד רזה . תחושת הבטן שלי האמא אומרת לי לתת לו כי זה יקל עליו מאוד את החיים, הוא יהיה פחות מתוסכל, יותר רגוע ופנוי ללמידה ותקווה שגם ההתנהגות הקשה בבית תשתנה קצת , אך אני ממש לא סגורה מה להחליט. זקוקה לעצתך, האם כדאי לקראת תחילת שנת הלימודים להתחיל טיפול , אני אומרת ננסה תופה נראה איך הולך? מה דעתך , יחסך לתרופות הנל מה היית ממליצה לי לעשות תודה רבה מראש סיגל

שלום סיגל, מניסיוני הרב בנושא, אוכל לומר שעבור מי שזקוק לזה, הריטלין היא תרופה מצילת חיים. מדובר בתרופה הנמצאת בשימוש עשרות שנים, והוכחה כיעילה מאד. כמו לכל תרופה, יכולות להיות לה תופעות לוואי חולפות, או מטרידות (במקרה כזה מפסיקים ומשנים סוג), ויש לשקול את העלות מול התועלת. באופן כללי, לריטלין יש יחסי ציבור גרועים, וקיימות תנועות התנגדות שמנופפות בדגלים שחורים ובתחזיות משונות, שאחיזתן במציאות מאד רופפת. בפועל, זו תרופה וותיקה מאד, יעילה, ואשר גם תופעות הלוואי שלה ידועות ומוכרות היטב (כלומר, אין הפתעות...) בעיני, כשמדובר בילד עם הפרעת קשב משמעותית, אי מתן התרופה דומה מאד להחלטה לא לתת משקפיים לילד קצר-רואי, רק כי המשקפיים יכולים ליצור לו בעיה חברתית. או לא לתת אינסולין לחולה סכרת. יטענו המתנגדים ויגידו - "אבל זה לא אותו הדבר. זה לא חיים או מוות!" ואני עונה לטענה הזו - זה כן חיים ומוות. ילד הסובל שנים רבות מתחושה של כישלון, נחיתות, חוסר יכולת וחוסר אונים. ילד שיודע שאינו טיפש, ובכל זאת כל חבריו "עוקפים אותו בסיבוב". ילד שלא מצליח לשרוד בשלום יום לימודים, הן מהבחינה החברתית והן מבחינה אקדמית, מבלי להרגיש מותש ומובס - גדל בתחושה קשה של חוסר ערך, של כישלון, של ההחמצה ושל אכזבה עצמית. ילד כזה עלול לשאת איתו את חוויית החריגות והכישלון שנים רבות, ולשלם על כך מחירים רגשיים, בינאישיים, אקדמיים, תעסוקתיים וחברתיים. בעיני זו *כן* שאלת חיים, ויש לעשות הכל כדי לעזור לו. אם מול כל אלה עומד הסיכון לאבד סנטימטר אחד בגובה (העיכוב בגדילה, אם קיים, הוא כ"כ שולי), בעיני זה מחיר ששווה לשלם תמורת זקיפות קומה פסיכולוגית פנימית. מאחר ואיני רופאה, אני ממליצה לך מאד מאד להתייעץ גם עם פסיכיאטר ילדים, שיוכל לתת לך את מלוא המידע הרפואי, על תועלותיה ותופעות הלוואי שלה, כדי שתהיה באמת שקטה. זכרי שמידע הוא כוח, אך את המידע יש לקבל ממקורות אמינים ומקצועיים, ולא משמועות או הפחדות שהמניע להן מוטל בספק. מוכנה להמשיך ולהתדיין בנושא במידת הצורך. בהצלחה ליאת