חרדות של בן 9

שלום רב, בני בן התשע בעל איחור התפתחותי ,לומד בכיתה מקדמת,סובל מקשב וריכוז וחרדות. נעשה נסיון תרופתי(רספירדל, רטלין לסוגיו,פריזמה ,נוילפטיל ) שלא צלח .הופיעו תופעות לוואי והפסיכיאטרית כבר מפחדת לתת תרופות, שמא ינזק.והפנתה אותנו לרפואה משלימה -פרחי באך ונסיון עם ריכוזית ,אך לא רואים שינוי. בביהס' כבר מיואשים לאור נסיונות תרופתיים שלא מועילים,אין למידה ,יש פחד מהצגות , טקסים ,יציאה להפסקות,התבודדות ועצב. ונאמר לנו שהילד חריג בין חריגים ושלא מתאים למסגרת.(לא רוצים אותו) לאחר שבשנה שעברה טופל ברטלין LA והיה שיפור ניכר בתפקוד,אך החרדות גברו והילד הפך לשלד. בבית יש קשיים בהסתגלות לאחר חופשות ,הצטאות ודיבור רב בענייני פגיעות גוף. והמנעות מהצגות ,סרטים,טיולים למערות , מגיב בבכי רב במהרה. אציין שמטופל מגיל 6 אצל פסיכולוגיות (התחלפו במהלך השנים בנסיבות שונות). מה עוד אפשר לעשות? הילד מרגיש במצוקה. תודה שולי

שולי שלום, עקב קשייו הרבים והקושי שלכם בראותו סובל, יכול להיות שיש צורך לשקול מעבר לבית ספר, שיכול לתת מענה יותר טוב לקשייו. נראה לי שהמערכת אינה יודעת כיצד להתמודד איתו, ומשאירה אותו - חרד, פגוע ובודד. לבנך מגיע להיות במקום שבו ירגיש שייך, רצוי ובעל ערך. מגיע לו להיות שמח ומאושר. בטוחני שמעבר לקשייו, ישנו ילד מקסים ומתוק - הילד שלכם. נכון שיש מחיר במעבר לביה"ס מיוחד , אך גם בהשארותו במסגרת הרגילה המחיר אינו פשוט. הייתי ממליצה לכם להתייעץ עם צוות ביה"ס (יועצת, מחנכת...), ועם הגורמים שמטפלים בילד ולשמוע דעתם ואז להחליט לגבי הצעד, שנכון ביותר בעבורו. בהצלחה שירלי

תודה רבה . כל צוות ביהס בקו אחיד שאינו מתאים להם,קשה להם איתו וחושבים שכדאי שילך לביהס מיוחד למרות יכולתיו הקוגנטיביות הטובות . אפילו פסיכולוגית ביהס שאבחנה אותו בשנה שעברה טענה שצריך להשאר בביהס זה ולא מתאים לביהס מיוחד.עכשיו לאור המצב חושבת שכן(לא בפה מלא מיישרת קו עם מנהלת ביהס). השאלה אם גם שם לא ילך לאיבוד , הקשיים ילכו איתו לכל מקום. שולי

שלום שולי, את מתארת מורכבות גדולה, ושנים של טיפולים תרופתיים ואחרים, שלא הועילו. את מציינת שרק בשלוש השנים האחרונות "התחלפו פסיכולוגיות מסיבות שונות". את יודעת, כדי שטיפול באמת יועיל, חשוב למצות אותו ולהתמיד בו, ואני תוהה איך זה שכל כך הרבה ניסיונות לעזור לו ולכם לא הצליחו. אני תוהה גם, איך אוכל אני, מכאן, להציע משהו חדש שכן יעזור. למרבה הצער, אין פתרונות קסם, ונדמה לי שהעצה הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה, זה לנסות להסכים להישאר בטיפול, להתמסר לאדם אחד בו את מצליחה לבטוח, ולאפשר לילד שלך להישען על איש מקצוע לאורך זמן. לפעמים לזמן יש משמעות, וחשוב לאפשר לקשר הטיפולי להעמיק ולהתמיד כדי שהשינוי יתרחש. בהצלחה ליאת