אולי לא מרשה לעצמי להכנס להריון

לפני שנתיים בגדתי בבעלי בגידה וירטואלית. זה היה רומן בן 4 חודשים, שנוצר, שלא במתכוון בגלל קשרי עבודה של מיילים עם קולגה. הקשר נוצר לאחר 3 שנים רוויות מתחים בהן בעלי היה מובטל, וישב בבית, הבת השנייה שלנו נולדה ואני נאלצתי לסגור את העסק העצמאי שלי וללכת לעבוד במשרד בו סבלתי מהתעללות נפשית מצד הבוסית על בסיס יומי, במשך קרוב לשנה, כדי להביא כסף הביתה. שילוב כל אלה הפך את הבית לבלתי נסבל, עם ביקורת בלתי פוסקת מצידו על כל דבר, האשמה על זה שאני נותרת בעבודה ולא עוזרת לו עם התינוקת והגדולה בבית, ובערך על כל דבר. הוא היה גם מתבודד שעות בחדר במחשב ולא נוכח כמעט בבית, למעט ירי של האשמות. כך הפך זר עבורי והייתי קלה מאוד להשפעה. ואחרי שגיליתי לאותו הקולגה שאני נשואה, הוא בחר לנתק ולחזור לקשר עבודה פורמלי, אבל אני רדפתי אחריו, מבקשת טיפת חום וקבלה, גם אם במייל או סמס. כשהתגלה הרומן, נכנסנו לטיפול זוגי. חודשיים אחכ, נכנסתי להריון, שנאלצתי להפיל כי לא התפתח, וביום שהגענו לבית החולים להפיל, בעלי אמר לי שאנחנו לא נכנס שוב להריון בגלל כל התקופה הזו, והאיום שלי להתגרש. זה היה כמו לקבל אגרוף בבטן. מאז התחלתי לכמוה לתינוק, ולאחר שנתיים של טיפול זוגי, וקשר שהולך ומחלים בינינו, התחלנו לעבוד על תינוק בחודש שעבר. אבל דומה, שאני לא מאמינה שאני אכנס להיריון, ושזה עונשי- להיות רק עם 2 (כשפעם דיברנו על 4...). בעלי אמר לי - מה אני אשם, והוא אכן צודק. אני מנסה לשכנע את עצמי, שזה תינוק פיצוי, ושזה תינוק החלמה של הקשר שלנו, אבל קשה לי. איפה שהוא מאמינה, אחרי כל השנתיים האלה שהסתכלתי על עגלות, בטנים מתעגלות ותינוקות חדשים, שאני בעונש על מה שעשיתי. בלי יכולת לכפר. אני מתקרבת לסוף גילאי הפוריות שלי. עם הילדים הקודמים, לא הייתה כל בעיה ונכנסתי להריון בפעם הראשונה או השנייה. בחודש שעבר ניסינו ולא הצליח. עכשיו, חוששת שהאמונה הזו שלי, תגשים את עצמה ואני בעצם שמה לעצמי רגליים. מה לעשות?

פונה יקרה, ראשית בואי נשמח שיש לך 2 ילדים וכי הקשר הזוגי בינך ובין בעלך משתפר עם הזמן. הייתי מוסיפה שתי הערות קטנות. אחד, אינני יודעת מהו סוף גיל הפוריות . ישנה תעמולה גניקולוגית חברתית משמעותית במדיות השונות להדגיש שגיל הפוריות מתחיל להדרדר בתחילת שנות השלושים . יש אפילו ארצות שהוציאו הנחיות בעניין. בעיניי זוהי דרמה מוגזמת ומיותרת ומוטב להסתכל על כל אותן נשים שלא תמיד מסיבות שמחות הביאו ילדים לעולם בגילאי 46-47 ובפרט בישראל. כך שאני מניחה שאת נטועה היטב בתוך גיל הפוריות. דבר שני, לא הייתי רואה בשום תינוק" תינוק פיצוי" על קשר. התינוק קיים בפני עצמו. והפיצוי על הקשר ,אמור לנבוע בתוך הקשר עצמו. ועכשיו לעניין שאלת הבסיס. אמונות שונות שלך אודות עצמך, רגשות אשם, וסוגים שונים של הלקאה עצמית כולל חוסר אמונה היוצרת דאגה מובנית בתוך מערכת הרגשית והפיסיולוגית , עשויות בהחלט לחבל ביכולת להרות. המערכת הרגשית הפנימית שלנו, מחוברת באופן תת מודע לכל המערכות הפיזיולוגיות של הגוף, ומשפיעה עליהן בצורה משמעותית. מנסיוני כמטפלת, הדבר בולט מאוד לגבי מניעה של כניסה להריון. שחרור אותם רגשות שליליים ועבודה בשיטות שונות של גוף נפש, בהחלט עשויות להסיר את החסימה הרגשית. כך שהפתרון לבעיה שאת מעלה בהחלט יכול להיות גוף נפש. לשחרור מפחדייך עצמיים ומהספקנות וחוסר האמונה. כל טוב ובהצלחה אילנה