פרידה חד צדדית

שלום אני לא יודעת מאיפה להתחיל..... אני בת 28, בעלי בן 30. לפני כחודש בעלי הודיע לי שהוא לא יכול יותר להמשיך ככה והוא עוזב את הבית. אני לא אגיד שזה בא לי בהפתעה שיש לנו קשיים, אבל ממש לא ציפיתי שככה הוא יפתור את הבעיה ויעזוב את הבית. אנחנו יחד 8 שנים ונשואים כמעט 5 שנים. אין לנו ילדים, וכבר מעל 3 שנים אנחנו בטיפולי פוריות. כמו כן, אציין שלפני כתשעה חודשים נקלטתי להיריון והייתה לי הפלה. כאשר בעלי הודיע לי שהוא עוזב את הבית לא ידעתי איך להתמודד עם זה וניסיתי להחזיר אותו בכל צורה אפשרית. בהתחלה הוא טען שהוא צריך פסק זמן ולקחת זמן לעצמו. לא הייתי מסוגלת לתת לו את הזמן הזה והמשכתי להתקשר אליו ולהיפגש איתו. לאחר מכן הוא אמר לי שהייתה לו מישהי אחרת. כמובן שאני מאשימה את עצמי כי היו לנו בעיות גם בקטע המיני. זה גם לא גרם לי לכעוס עליו. השבוע הוא כבר הודיע לי שזה לא פסק זמן אלא פרידה. שאנחנו נישאר חברים ונמשיך לדבר בטלפון אבל מבחינתו הוא לא רואה סיכוי שנחזור. הוא לא מוכן לשמוע על ייעוץ זוגי וטוען שהוא קיבל את ההחלטה. כמו כן אציין שהוא מאוד מאוד מבולבל ברגשות שלו. הוא לא יודע אם הוא אוהב אותי, הוא לא יודע מה הוא רוצה. הוא טוען שזה לא קשור אליי אלא לדברים שעברו עליו בשנה האחרונה. הצעתי לו ללכת לטיפול לבד כדי לפתור את זה וגם את זה הוא לא מוכן לשמוע. אני מצד שני מאבדת את עצמי. אני לא מסוגלת לאכול, לישון, לעבוד. בוכה המון. זאת פרידה ראשונה שאני חווה והוא הראשון שלי בכל המובנים. הוא טוען שהוא לא רוצה להתגרש רשמית כי אין צורך בכך אבל הוא יבין אם אני ארצה. אני מרגישה אבודה. אני מרגישה שהחודש הזה הרסתי הכל עוד יותר. שלא הייתי מסוגלת לתת לו את הזמן שביקש. שגרמתי לו להתרחק עוד יותר. אני מאשימה את עצמי בכל מה שקרה, למרות שהוא טוען שאני לא אשמה. הוא מאוד מבולבל ואני רואה ומרגישה את זה שהוא מבולבל. לא יודע מה הוא רוצה. אני מרגישה שזה לא פייר לזרוק לפח 8 שנים בלי לנסות לפתור את הבעיות ולטפל בהן. מצטערת שהסיפור כזה ארוך...... מה אני צריכה לעשות?!

פונה יקרה, אין ספק שעברת הלם קשה של פרידה ונטישה פתאומיים, למרות שחלק בך ניבא זאת. אינני מכירה לא אותך ולא אותו, אך לאור מידת הבלבול שאת מייחסת לו (שאינני יודעת להבין אותו מבלי להכירו) אני מניחה שההתלבטות הבשילה בתוכו לא ביום אחד, ושאכן החלטתו נחרצת לעזוב. היתרון, לא בציניות, הוא שאין לכם ילדים משותפים ושאת צעירה ויש לך את כל הזמן שבעולם להתחיל חיים חדשים, לאחר שתתאוששי מן הכאב, הצער והאומללות של המצב הנוכחי. תגובותיך הן נורמליות למצב אבל, חרדה ונטישה. עליך למהר ולפנות לייעוץ פסיכולוגי ויתכן שלתקופת ביניים קצרה יהיה מקום לעשות שימוש בכדורים נוגדי דיכאון וחרדה עד שתתייצבי. אני יודעת שקשה לך לוותר על בעלך כרגע, אבל מן הבחינה הפרקטית (כלומר מתוך שיקולי תועלת), במדינת ישראל של ההלכה הדתית, מוטב לך למהר ולהתגרש בצורה רשמית ולא להישאר פרודה כאשר מבחינה חוקית את נחשבת נשואה. בגלל סיבות חוקיות והלכתיות שלא תלויות בכם או בי, בעלך יכול לצאת עם כל אישה, להקים איתה זוגיות ולהביא ילדים לעולם. מאידך, את מהיותך באופן רשמי אישה נשואה כרגע, מנועה מלצאת עם כל גבר - עובדה המציבה אותך בנסיבות של תקיעות בעלת פוטנציאל הרסני לגבי חייך האישיים. אם הוא מוכן כרגע לגמור את הסיפור במהירות ובגט - קחי את זה בשתי ידיים! זכרי שזוג גרוש יכול לחזור ולהתחתן, ויכול גם לחזור ולחיות ביחד כזוג לכל דבר ועניין. אישה ללא גט בישראל, בעוד בעלה פרוד, היא אישה במצוקה. מומלץ לראות את הסרט "גט" של רונית אלקבץ. כל טוב ובהצלחה, אילנה