בעיית אין אונות ממושכת אצל בעלי

שלום רב, בעלי ואני נשואים כ-7 שנים + 2 ילדים קטנים. לפני נישואינו יצאנו מס' שנים. כשהכרתי אותו הייתי עם ניסיון מיני עשיר, סקסית ומינית מאוד.. בעלי לעומת זה, עם ליבידו נמוך ביותר ואף עם בעיות בזיקפה.. היות והיה לי קשה להכיר בני זוג נורמליים למיסוד הקשר, קסמה לי העובדה שהוא היה נאמן מאוד ורצה את אותם דברים כמוני... משפחה, ילדים, וכו... לפיכך התעלמתי מהבעיה שלו, שלמרות הרבה מטפלים, לא ממש ברור האם מדובר בפיזי או נפשי או שילוב וגם נוצר מצב שהלכנו עם השנים והתרחקנו עד כדי הימנעות מוחלטת ממגע מיני ואינטימיות.. בעלי, עושה רושם, חי עם זה די בשלום. אני לעומת זה, סובלת מאוד.. הייתי מתגרשת, אך הילדים קטנים וכהורים וחברים אנחנו אחלה.. אך לא ביחסי אישות. בימים אלה, אנו שוב מנסים לטפל ולקבל כלים להתקרב, למרות שהריחוק יצר תהום עמוקה ומבחינתי אין תשוקה כמעט בכלל... מה גם שאין לנו לצערי כרגע תקציב לטיפול זוגי.. הבעיה הכי חמורה היא במה שמתחולל אצלי - כשהילדים היו תינוקות, הטיפול בהם אפשר לי לא להתמקד בקשיים הזוגיים. ברגע שקצת גדלו, הבעיה שוב על השולחן... מה שמתחולל אצלי זה - עצבות גדולה ואפילו ייאוש כל פעם שאני חושבת על השנים שעברו ולא יחזרו.. הנשיות שלא מומשה... יש בי רחמים עצמיים וכעס.. מירמור זה משפיע לי על כל תחומי החיים: כאמא, כבת, כאחות, כחברה, וכו... יש לציין שהתחלתי טיפול אצל מישהי טובה מאוד, אך יקרה ונאלצתי להפסיק.. מה גם שישר רוצים לתת לי כדורים נגד חרדה ודיכאון ואני די נגד, כי באופיי אני אדם מלא מלא שמחת חיים, רק שהנסיבות מקשות על כך.. במקביל לניסיונות לשפר את המצב עם בעלי, איך אוכל להשלים עם 7 השנים שחלפו ולא יחזרו? איך אוכל להשאירם מאחור ולהסתכל קדימה בחיוך? כל כך רוצה ולא מצליחה...ואולי כל שנותר הוא להתגרש כי יותר נמוך מזה כבר לא ניתן לרדת...?? סליחה על האורך ותודה מראש על העזרה...

פונה יקרה, מטעמים כלשהם אינך עושה את הבחירות הנכונות לך בזמן הנכון: 1. בחרת להתחתן עם גבר כשהיה ברור שיש פערי תשוקה ומיניות ביניכם, בשל אופיו הטוב ומטרת המשפחתיות המשותפת. למדת עם השנים שכאישה תשוקתית אינך יכולה להסתפק בחברות ובהורות, וללא מיניות תשוקתית את חשה בודדה, חסרת שמחת חיים ובלי מצב רוח כלפי בני אדם שונים בעולמך. מסקנה: בלי מיניות משמעותית את נובלת. ושוב להזכירך, מראש בחרת נסיבות שהראו על נבילת מיניות. אבל מה שהיה היה ויש להתנחם בילדים המקסימים. 2. פנית למטפלת מצוינת עבורך, לדבריך, אך הפסקת את הטיפול בשל העלות הגבוהה. שוב, לדעתי זו טעות שכן את זקוקה לטיפול שורש ולהבנה מהותית מדוע את עושה בחירות שאינן טובות לך לטווח הארוך. ושוב, בגלל כסף, ואין ספק שכסף הוא דבר מאוד חשוב, את מפסיקה טיפול אצל מטפלת המוערכת מאוד על ידך. להערכתי זו שגיאה, כי אין כאן קיצורי דרך ואין כאן טיפים. 3. התנהגותו ומצב רוחו של בן אדם הם שילוב בין אופי בסיסי בנסיבות מספקות והולמות, לבין מצבים בהם אותו בן אדם נמצא במצבים מתסכלים, מייאשים ומנמיכים את מצב רוחו. במקרה זה, האופי הבסיסי (מה שאת קוראת לו) יורד כמה דרגות והאדם הופך להיות מדוכדך וחרדתי. אלו הן תגובות רגשיות והתנהגותיות בהתאם לנסיבות הנוכחות בחייו. לעתים בהחלט כל עוד קיימות בחייו הנסיבות המכאיבות והמתסכלות, מוטב בהחלט לקחת תרופה נוגדת דיכאון וחרדה, שכן אז מצב רוחו יעלה וישתפר בתוקף ההתערבות הכימית, ויתכן בהחלט שהדבר יקל עליו להשיג נסיבות טובות יותר. גם כך יש טעות מצידך, ואת מתנגדת ללקיחת תרופה תקופתית למצב הנוכחי. לאור כל האמור לעיל, לא ברור למה את מצפה מפורום כזה. בחרת בן זוג לא מיני (שילוב של נפש-גוף שלו), הפסקת טיפול אצל מטפלת מעולה לבעיה שבה את נמצאת, וכן את מסרבת לקחת תרופה העשויה להעלות את מצב רוחך. כלומר, יש כאן כבר שלוש שגיאות בקבלת החלטות ובבחירה. לגבי הזמן שעבר, תראי אותו מגולם בתוך ילדיך, כי זו הייתה המטרה לשמה בחרת בגבר לא מיני לטעמך. העתיד לפניך להגשמת מיניותך, בכל דרך שתמצאי לנכון, אך שוב - מהי הדרך הנכונה שעליך ללכת בה? קשה לייעץ במסגרת פורום אינטרנטי, ואני מציעה לשקול מחדש את נטישת הטיפול ואת הסירוב לקבל תרופה. כל טוב ובהצלחה, אילנה