פחד מזוגיות

שלום אילנה, רציתי לשאול לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות שמטפל בבעיה ספציפית זו: בעקרון גדלתי בבית שלא הייתה בו זוגיות בין ההורים .יש הרבה חוסר פרגון ומריבות אבל על כל דבר כל הזמן. אבא שולט ממש ורודן צריך שהכל יתנהל לפי דרישתו האישה נחשבת לקטנה בבית מכירה את זה?? אני דיי דחויה ע"י אבי כאילו לא קיימת. אני חושבת שהוא לא רצה בכלל שאוולד ולכן על אימי הוטל לכאורה לדאוג לי ולגידולי. זה לא הפורום לדבר על כך אבל רק אציין שכל זה גרם לי שבכלל לא תהיה לי כמיהה להינשא או רצון לחבר כי אני דיי רגילה להיות עצמאית ולבד( לא היו לי אחים בבית והרבה שעות הייתי מבלה בבית ריק עם עצמי). כמובן שכל בחורה מכירה בחורים ותמיד הייתי בררנית בעיקר אני מפחדת מדמות כמו אבי. ואז לאחר שכן התאהבתי מבלי שאשלוט בזה זה קרה בצבא והוא היה הכי קשוב בעולם ועבר את כל המבחנים שלי זה נגמר רע. לא הבנתי כל כך ולא היה "איכפת " לי שזה נגמר אבל אז נפל האסימון הרגשתי שהוא כל כך חסר נכנסתי לדיכאון מבלי שארצה כשנה וחצי בכיתי עליו אבל זה בעצם בגלך האגו שלי. הערך העצמי שלי ירד עוד יותר אני הגעתי למסקנה שתמיד זה יגמר ככה שלעולם לא יאהבו אותי מאז אין לי אומץ יותר להיכנס למערכת יחסים פן שוב תהיה לי אהבה שתגמר ומה שבעצם מפחיד אותי זה שאני לא מוכנה להיות ולהרגיש כמו שהרגשתי= דיכאון. מה שגורם לעוד בררנות בבחירת בנ"ז. יש לי פחד שאני לא אעשה/ עושה בחירות נכונות ויותר קל לי כשאני מכירה מישהו שלא מתאים לי. אם יבוא משהו טוב שלכאורה יש פוטינציאל,לא אדע אם השיקול שלי נכון פוחדת לתת אמון ומצד שני פוחדת שאחרי שנניח נתחתן זה ממש לא יהיה זה ושובאעביר את חיי בכלוב רגשי. לרוב אני מרגישה שבחורים בכלל מתחילים איתי מתוך אינטרסים שלהם ( מיניים)ולא מתוך רצון להתמיד לקשר. פוחדת מניצול רגשי. היה לי טוב עם זה הרבה זמן אבל עכשיו לאחר שעבדתי על עצמי והתנתקתי טוטאלית מאבי כי זה הכי טוב לי רגשית. אני מרגישה שאני מתעוררת. כמו כן לא היה לי בכלל חשק מיני כל הזמן כי הייתי דיי מוטרדת בכל מיני דברים ששוב זה לא המקום להרחיב במסגרת הפורום. אז רציתי לשאול את חושבת שאפשר לצאת מזה? ואיך בכלל יודעים איך לבחור בחור?? ושעושים בחירה נכונה?.-לפעמים יש רושם ראשוני טוב על מישהו ואז מגלים דברים אחרים וזה כבר מאוחר מידיי.. ולפעמים אולי ההפך הוא הנכון. אני פשוט לא יכולה כבר לסמוך על ההחלטות שלי אני רק יודעת שממה שיש תמיד אומר "לא" לאותו בחור. מסביבי אני רואה בנות שיוצאות עם בחור אחד ולא עברו הרבה,הכל חלק ותוך שנה נישואין. אצלי זה נראה כל כך מתמתיקה מסובכת. קשה לי רגשית להיות במספר מערכות יחסים כמו אחרות...מה שמוסיף לבררנות.

פונה יקרה, בראש פנייתך הצגת את השאלה לאיזה סוג של פסיכולוג\ית עליך לפנות. לאחר מכן את פורשת סיפור חיים בהחלט קשה ומכאיב בו בולטים רגשות שליליים מאוד כלפי דמות הדבר, חוסר האמון בו, עוינות כלפיו ופחד שישתלט עליך, יכניע אותך ויבטל את רצונותיך וצרכיך. קיים חוסר אמון ביכולתך לקבל אהבה מבן אדם שהוא גבר. זהו כמובן סיפור חיים קשה, המסקנות הרגשיות הן מורכבות ומקשות על כל ההיבטים של יצירת קשר עם בן זוג והיכולת להתמודד עם מצבור הרגשות והמצבים העולים בקשר זוגי. כאמור, סיפור חייך והעיסוק בו, אין מקומו בפורמט הנוכחי. יש להקדיש לכך עיסוק פסיכולוגי טיפולי במשך שנה עד שלוש שנים לפחות על מנת לשנות את המסקנות השליליות שצברת בתוקף התנסויותיך העגומות. בצדק את חוששת משכפול של מצבי עבר, שכן זוהי נטיה אנושית מאד לחזור ולהיקלע למצבים נפשיים דומים. אני ממליצה לך בחום למהר ולפנות לפסיכולוג\ית קליני\ת בלבד ולא לשום פסיכותרפיה אחרת. יש להביא בחשבון את הקשיים שתיתקלי בהם במהלך טיפול מול דמות גבר, יחד עם היתרונות שבהתגברות על קשיים אלו. אני מניחה שעם דמות אישה מטפלת הקשר יהיה בהתחלה פחות בעייתי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תודה על המענה המהיר, פשוט שאלתי הייתה אם אני צריכה פסיכולוג עם התמחות או ניסיון בעבודה בתחום מסויים? הבנתי מתשובתך שרק ללכת לפסיכולוג קליני. אני קצת ממשיכה לכתוב ואת לא חייבת לענות אם אני מכבידה. המצב אילנה שפשוט התנזרתי מגברים לא עניין אותי מערכת יחסים וכנראה גם אחרי הכאב מאותו בחור שאגב היה כמו נפש תאומה נאטמתי לגמריי. אני מודה שבהתחלה ניסיתי תקופה לצאת עם בחורים אבל זה לא החזיק יותר מכמה מפגשים תמיד אני נטשתי. הבנתי שהבעיה בי וחבל לי על בחור שמנסה להשקיע בקשר. שוב ,אני לא רואה באף גבר מוצא חן, אינטלקטואל. ואני כבר מבולבלת אם אני בררנית ושוללת מהר מידי או שזה מזל. אני נותנת להם עד 3 פגישות כשבד"כ אומרים שדייט זה דייט ואם יש קליק אז זהזה. אני רוצה לציין בעיה נוספת שיש לי והיא רתיעה ממגע ואינטימיות גופנית ואולי אני סתם נלחצת... כי הרי כל הקשרים שלי היו מספר מפגשים ואז אני מעיפה אותם. כל בחור שאי פעם התחיל איתי רצה להמשיך את הקשר! תמיד בפגישה הראשונה הם מבקשים נשיקה!!! עוד לא היה מקרה שלא ביקשו.אני מרגישה שהם גם די היו שמחים לחתור למגע גם בפגישה הראשונה וכנראה שפה זה אמור להתקדם בפגישות הבאות. אני מבולבלת מזה זה מלחיץ אותי וגורם לי לרתיעה כי אני לא יודעת אם זה תשוקה שלהם אבל ההגיון אומר לי שזה לא מחיבה אליי ובכל אופו אני עוד לא החלטתי לגביהם כי אולי אני צריכה זמן. בשבילי נשיקה זה דבר מאוד אינטימי שיש קרבה אמון וכו'... מאחר ואני נלחצת מזה כלומר שקצב ההתקדמות לא באותו שלב בכלל אני נמנעת מלצאת עם גברים לגמרי מאחר וכולם מתנהגים כך אני מבינה שאני הלא בסדר וכנראה שלא מתאים לי קשר. האם ככה זה אילנה שאנשים ישר יוצרים אינטימיות גופנית עוד לפני שמכירים? יש לציין שגם בעבודה או סתם מגע של מישהו מרתיע אותי למרות שגם על זה עבדתיואני משוחררת אבל עדיין זה לא נעים לי! רק מגע של אדם קרוב אליי שאני יודעת שאיכפת לו ממני ואני מעריכה אותו נעים לי. השאלה מה עושים??? אין לי כח לחכות ולהיות בטיפול פסיכולוגי שנה ויותר אני חושבת שרגשית אני אדע להסתדר. אני רוצה כבר בן זוג לפעמים אני רוצה לזרוק את עצמי למים אבל אני לא רוצה להטל בשום בחור. מלחיץ אותי להתקדם בקצב שלהם כי אני עדיין לא מרגישה כלום וכנראה חסרת ביטחון. בעצם אני ממש מתקשה להבין את הקודים החברתיים? דווקא מהצד שלהם, האם הם כבר מרגישים אמפתיה בזה שהם רוצים לנשק כבר בדייט הראשון לחתור למדע או שמא זה יותר יצרי? את חושבת שאני צריכה לדבר איתם על זה במקום להעיף אותם מעליי??? בוא נודה אם בחור לא יגע בי ויתן לי ספייס ולא אראה שהוא לחוץ בלבוא אליו וכו'.. יהיה לי נוח ואוכל לעבד מידע אם אנחנו מתאימים אני חושבת שהאינטיות הגופנית מגיעה לפני הרגשית מצדם,פה הבעיה שלי? או שואלי הם בחורים לא מתחשבים או לא מעוניינים בקשר ורק רוצים להשכיב? תודה