לעזוב או לא?

אילנה שלום, אני גרושה וחיה עם בתי בת ה 11 ובן זוג (שאינו אביה הביולוגי של הילדה) מזה כ 4 שנים. מתחילת הקשר ראיתי שבן זוגי אמנם אב מסור לבתי אך כלפיי אינו מראה רגשות. גם אין בינינו שום מגע. המגעים המיניים היו לעתים נדירות: בערך פעם בחודש - חודשיים בהתחלה וכעת כ 3 - 4 פעמים בשנה.שוחחתי אתו על הבעיה מס' פעמים. לדעתו אני אשמה במצב - בכך שאני לכאורה מוצאת דופי בהתנהגותו (אך מדובר בהערות טריוויאליות של פעם ב.. כמו "למה לא שטפת את הכלים"), לדבריו ברגע שההערות ייפסקו הכל יהיה בסדר, אך גם בתקופות שאני לא מעירה שום דבר - שום דבר לא משתנה. הוא לא מנסה להתקרב אליי. בתחילת הקשר עוד עשיתי ניסיונות להתחנחן כלפיו, אך היום אין לי כל רצון שהיוזמות האלו יבואו רק ממני. שוחחתי אתו על כך. אך נראה שאין שינוי. אני ממש לא יודעת מה לעשות, אמנם הוא עוזר לי ואני תלויה בו (לא כל כך כלכלית אלא יותר בעזרה בבית וכאב לבתי) והוא מעניק לי מסגרת אבל הרבה פעמים ההרגשה היא של בדידות. ושל ריקנות. הצעתי לו לבוא לטיפול אך הוא לא מעוניין. לפני שאני עושה צעד כלשהו רציתי לשאול - האם לדעתך טיפול יכול לעזור במקרה כשלו?

שרית היקרה, הרושם הוא, בהנחה שלבן זוגך אין ילדים משל עצמו, שמה ששניכם זקוקים לו הוא מסגרת משפחתית שתהיה מתפקדת ברמת היומיום, עם הורות נעימה לילדה, אך אין ביניכם שום קשר גופני אינטימי. לא ציינת האם יש ביניכם שיחות של קרבה ועניין, בילויים משותפים, חברים משותפים ונקודות הנאה משותפות. התמקדת רק בצד המיני החסר כל כך אבל לא תיארת מה הם הדברים המשותפים ביניכם ומהם הדברים הגורמים הנאה לשניכם. יש גברים שהם א-מיניים או בעלי מיניות מאוד נמוכה, כמו שיש נשים שהן בעלות מיניות נמוכה או א-מינית. יתכן וזה המצב. לשנות זאת בצורה משמעותית נראה קשה מאוד ומורכב, ולא בטוח שבן זוגך מעוניין בכך כלל. בהנחה הפסימית שחיי המין לא יהיו תדירים ומספקים, עליך לעשות את המאזן הכללי של כל הדברים הטובים שאת מקבלת מן הקשר, כולל העזרה בניהול הבית וכלפי הבת, לעומת כל החסרונות שאת מוצאת בקשר. מין הוא דבר מאוד חשוב בחיים אך יתכן שהיעדרו מתאזן על ידי דברים טובים אחרים. מתוך פנייתך קשה להעריך את המצב בצורה מלאה וכוללת כך שהייתי ממליצה לך לפנות לבד לאיש מקצוע על מנת להעריך בינך לבין עצמך מה הדרך שעליך לנקוט בה. כל טוב ובהצלחה, אילנה