לב שבור

אני כבר כמה זמן תוהה לעצמי אם יש איזשהו מקום ברשת שאני יכולה לכתוב ולקרוא על מה שעובר עליי.. יש ימים שאני שמחה ומאושרת וגם לילות שטוב לי ויש ימים כמו עכשיו שמגיע הסופש והבטן מתהפכת ממחשבות ומזכרונות ומערגה ומהשאלה האם אני מתגעגעת אליו או לזוגיות הזו שהייתי חלק ממנה? הוא נפרד ממני לפני חמישה חודשים בצורה מאוד כואבת וקרה.. אני לא חושבת שיש חיה כזו 'פרידה טובה' אבל אחרי 3 שנים של קשר, שגרנו ביחד, שדיברנו על חתונה ממש בקרוב ובבום החיים שלי מתהפכים. אני חוזרת לגור בבית, מתרגלת ללבד, ללהכיל את עצמי ללהתמודד שוב בלהיות פנוייה ולנסות להרגיע את החרדות ולשכנע את עצמי שזה לא אומר שגורלי ונחרץ וזה לא אומר שאם נפרדו ממני בגיל 25 אז אני כבר אבודה ושפספספתי את הרכבת שלי.. הנתוק הזה, שבחודשים ההתחלתיים עוד ניסיתי לדבר איתו, להבין, לראות אולי יש תקווה, אולי עוד יתחרט.. אז כבר חודשיים שלא יזמתי שום קשר מצדי ואין לי כבר את הצורך להשמיע את דבריי מולו אבל יש לי צורך בלהוציא, בלנקות את עצמי ולגרום לפצעים שלי להגליד.. לא יודעת כבר מה יותר מתסכל אותי עצם העובדה שנפרדו ממני בצורה כל כך לא נעימה או הפחד העצום שלי בלהשאר לבד שכל העולם סביבי הוא זוגות זוגות. אני רק מחפשת לדעת שיהיה בסדר. נתפשת בכל משפט שאומרים לי כדי לעודד אותי רואה שהיו כאלה כמוני ושאנשים כן מוצאים את הנכון להם בסופו של דבר אבל אני מרגישה שאני הדפוקה ואולי לא אקבל את שלי..

דנה היקרה, ממרום גיל 25 שלך אני שמחה להודיע לך שהחיים הם גלגל ומגיל 25 ועד 120 כל בני האדם נמצאים לסירוגין בזוגיות טובה, גרועה, ולעתים נפרדים, נמצאים פרק זמן לבד, ולאחר מכן נכנסים לזוג חדשה ואין הדבר מסתיים בשום גיל. כך שבהיותך בת 25 חרדה קיומית נראית לי מוגזמת אבל גם מובנת לאור כאב הפרידה. אין זה חשוב אם את מתגעגעת לבן הזוג או מתגעגעת להרגשת הזוגיות שכן הם מתלכדים בסופו של דבר. כולם מאוהבים באהבה ובזוגיות טובה. זה טבעי, וכאשר היא נפסקת קיימת תחושת אבל בדידות וכאב לב. המזל הגדול שלך הוא כמובן שאדם שנקט בצעד שמבחינתך היה מפתיע, בלתי צפוי וחסר רגישות, עשה זאת בעודכם חברים, וזה עדיף כמובן על המצב בו היה עושה זאת, חלילה, אם הייתם נישאים. הדבר בא ללמדנו שני דברים: שלעולם לעולם הזולת הוא בלתי צפוי ואין אנו מצליחים להיכנס עד הסוף לתוך נבכי נפשו ומחשבותיו, וטוב שכך, כך שלעולם לעולם כל בני האדם הם תמיד, כאשר הם ביחד, הם תמיד גם לבד. אין דרך אחרת. זו מהות נפש האדם. כרגע את אבלה על פרידה. אפשר להבין את המצוקה אך יחד עם זאת כדאי לסמן לעצמך שהגיע הזמן להתאושש. יש המון בחורים פנויים בגילך וצפונה, שישמחו להכיר אותך. דבר נוסף, ואולי קשה קצת לעיכול הוא, שלמעשה ברמת התת מודע, שום פרידה לא מתרחשת באופן חד צדדי. תמיד הפרידה היא פרויקט של השניים. אני שולחת לך לינק לכתבה אודות כאבי פרידה וזוגיוות אשר הופיעה בבלוג שלי: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2465599 פירוש הדבר, שלעתים נובעים בנו סדקים של חוסר שביעות רצון, שעמום, תחושת אי נוחות או עומס בתוך הקשר הזוגי. ואין אנו מעיזים לתת לכך ביטוי מתוך חשש מפרידה. הפחד מהפרידה הוא כל כך גדול שאין נותנים מקום גלוי לתחושות אי הנוחות הפנימיות. הן עוברות אל הצד השני, תחושות רגשיות הן בדרך כלל סימטריות, ואז בן הזוג אשר פחות חושש מפרידה הוא הנוקט במהלך הגלוי, הנראה לעין, של עזיבה, אם כי לעולם לעולם, העזיבה היא של השניים. אולי נשמע תמוה במבט ראשון אך אני מציעה לך לחשוב על כל אותם אירועים וזמנים בהם לא היית שבעת רצון מהקשר אולם רק אימת גילך הקשיש של 25 היא שהשאירה אותך בתוך הקשר הזה. בשלב הנוכחי שווה להתחיל לצאת מתוך הרחמים העצמיים והגעגוע. גשי לפסיכולוג בקופ"ח אליה את שייכת או לרופא המשפחה לקבלת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. הדבר בהחלט עשוי לשפר את מצב הרוח לראות את החיים באור מאיר ומיטיב. תזכרי אז שיש גם שמחה בעולם, גם בסופ"שים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני מבינה לליבך ואני יודעת עד כמה זה קשה להתמודד עם פרידה בהפתעה ,במיוחד כשהפרידה באה מיוזמתו ולא מיוזמתך,במיוחד כשויתרת כל כך הרבה רק כדי לרצות אותו שלא יקום ויילך,אבל לצערי הרב,זה לא קורה רק לך-זה קרה גם לי ועוד הרבה אחרות כמוני וכמוך...בחודשים הראשונים את מתקשה להתרגל ללבד,מתקשה להסתגל לרעיון ששוב חזרת ל"שוק הבשר" שנקרא בשמו השני שוק הפנויים/פנויות;את חוזרת שוב ונזכרת ברגעים היפים,המתוקים שלעולם לא יחזרו וכל דבר מזכיר אותו,אם זה הבושם,הבגדים,ההליכה,המראה-הכול!אבל לאט לאט,הכאב מרפה,לאט לאט את חוזרת לעצמך,אולי כבר לא תהיי כמו שהיית איתו,אולי כבר לא תאמיני באהבת אמת כמו שהוא גרם לך להאמין שבאמת קיימת חיה כזאת,אבל את תחזרי ואת תהיי מפוכחת יותר,מפוקסת,מרוחקת ומבודדת -את תהיי בכל מקום ועדיין תנסי לחזור לאותה המשבצת שהיית בה לפני שנפלת לתוך תהום.החיים חזקים מהכול-גם מלב שבור,ואני יודעת את כי לצערי חוויתי את הכאב הנוראי הזה,את האכזבה,ההשפלה,ההתעלמות,האגו...יום אחד את תראי שאת לא היחידה שהיא לבדה,בלי זוגיות,ויש עוד מאות ואלפים כמוך וזה בסדר,זה לא פשע להיות לבד,זה רק קצת מציק,אבל אם תני לעצמך את הזמן להתפכח ולהתאושש,את עוד תמצאי אהבה הרבה יותר גדולה וטובה ומחבקת ועוטפת,אהבה שלעולם לא תתן לך ללכת..תחזיקי מעמד ותהיי חזקה!אל תילחמי על מישהו שכבר ממזמן ויתר עלייך-תמצאי מישהו או משהו ששווים את הזמן והמאמץ שלך!הכול יהיה בסדר,באמת שכן!החיים ממשיכים ואנחנו איתם !