זוגיות במשברים

שלום אבקש את עזרתך מאחר שאני כבר מדוכאת יש לי חבר כבר שנה וחצי בהתחלה נמשכתי אליו נורא, והוא היה מצחיק אותי אבל אף פעם לא הייתי סגורה עליו בהתחלה עוד הייתי ממשיכה לפזול ולדבר עם בנים אחרים, אבל איתו הרגשתי תחושת בטחון שעם אף גבר אחר לא הרגשתי. באותה תקופה של התפתחות התחלתית בקשר עברה עליי תקופה קשה בצבא, חסרת חברים וסיוט אחד גדול והוא היה האוזן היחידה והקשבת שלי. כשהתחלנו להיות חברים באותה תקופה הוא היה משחק בי במשחקים אובססבבים. מצד אחד היה כלהזמן כועס, מקלל כשלא הייתי בסדר ומצד שני מגונן ואוהב. היו לו פעמיים שהיה מקלל קללות קיצוניות ומעליב ואני תמיד הייתי סולחת כי הוא היה הכותל שלי בלב, ובילעדייו הייתי קורסת. במשך שנה כל מערכת היחסים שלנו היתה מושתת עם ריבים קיצוניים ואהבה אובססבית. אוסיף ואציין שהוא הראשון שלי, ותמיד כאב לי ביחסי מין איתו ובכל מגע מיני כלשהוא ולא חוויתי הנאה כלל (עם כל הגברים שניסו מגע היה לי לא נעים עול גבול הכואב) כך שבתקופה האחרונה אנחנו בכלל לא שוכבים בגלל הבעיה שלי. בהמשך לזאת היו מליוני פרידות כואבות, בכי מר וכאב לב ובסופו של דבר הבטיח שישתנה. יומיים עברו והוא חזר לעצמו - אך בגלימה אחרת. הוא ציני אדיש ומשעמם, אין לו זמן כי הוא לומד, אין לו מה לשתף אותי בשיחות טלפון ואם יש ואני משתפת השיחה לא מתפתחת. היום הגענו לשיחה והוא אמר לי שאין עניין והשיחות כל כך משעממות ונמאס לו שאני בדיכאון (אני באמת מדוכאת קשות בגלל כל הגורמים-כולל הוסטבוליווס) אני באמת לא רוצה להגיד את המילה האחרונה ולהיפרד, אבל אני באמת לא יודעת אם להישאר איתו, היחסים כבר כמעט ולא מושתתים על דבר, התשוקה נעלמה בגלל הדלקת הכרונית, השיחות אינם שיחות ואני גם כמעט ולא נהנת שאני איתו. הוא פגע בי כל כך בתקופה ההיא שאני לא יודעת אם יש השפעה לעבר על ההווה ואם יש עתיד בכלל. אני מציינת שאני בסתר ליבי אוהבת, אבל אני כבר לא יודעת מה זה לאהוב

ריטה היקרה, את סובלת בעצם ממספר גורמים בו זמנית: 1. מצב של דכדוך ובו את נאחזת בכל קש שניתן על מנת לא לשקוע. 2. מצב של בדידות חברתית, לא ברור ממתי ולא ברור למה. 3. מוכנות לספוג עלבונות והתעללויות מסוגים שונים בין באלימות ישירה על ידי קללה ובין אלימות "פסיבית" על ידי אדישות והתרחקות. 4. החולשה שבך והתלות מקשים עלייך לחתוך קשר בו את מושפלת בצורה עמוקה. 5. את סובלת ככל הנראה מווסטבוליטיס. אין זו דלקת גניקולוגית אלא תגובה של הגוף למצב נפשי. אני מפנה אותך לשלוש כתבות שלי בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 לאור מצבך הנפשי החלש אין זה מפליא כלל שירדה תשוקתך המינית ולקית בווסטבוליטיס, כאשר מאוד כועסים על התעללות והשפלה הגוף מגיב בירידה של התשוקה המינית ובפיתוח של כאב עצבי שהוא הווסטבוליטיס המביא לחוסר יכולת לחדירה. מכל האמור לעיל אין זפק שאת זקוקה לייעוץ ותמיכה פסיכוסקסולוגיים אשר יטפלו הן בצד הנפשי והן בצד המיני. איני יודעת כמה חודשים נותר לך לשרת בצבא אך במצב הנוכחי, תוך כדי השירות הצבאי, את יכולה לפנות לקב"ן ולבקש לעזרה לגבי הדיכאון הן באמצעות שיחות והן באמצעות תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. לאחר שחרורך מומלץ לטפל בכל המכלול הנפשי והמיני גם יחד. נדמה לי שבמצב הנוכחי קשה לך מאוד לקבל החלטה אם להמשיך בקשר או להתנתק שכן לא ברור מה רע לך יותר, הישארות בקשר בו את חווה דחייה, התעללות והשפלה או להתנתק ממנו ולחוות ריקנות. כך או כך בכל אחד מהמקרים את חווה דכדוך וכאב לב שזו בעייתך המרכזית ובה עלייך לטפל. כל טוב ובהצלחה, אילנה